Torah and Tefillah: Our Connection to Creation and to The Creator - Downloadable Shiur

I am again pleased to offer, for your downloading pleasure, the latest shiur by our friend Reb Yechiel, from the Baltimore Community Kollel chaburah that is learning "Nefesh Shimshon on Tefillah." This shiur was given on Sunday night, Oct. 7, 2007.

The title is "Torah and Tefillah: Our Connection to Creation and to The Creator"
It's about our partnership with Hashem in the creation of "Yesh May'ayin" in the form of chidusshei Torah and heartfelt Tefillah. It serves as a hakdamah to next week's shiur/chaburah which begins talking about the first bracha of Shimoneh Esrei, and also ties in to Parshas Bereishis, with a little taste of Chanukkah as well. You can download the shiur from here. You can left click on the link to listen online or right click to download. Let me know if there are problems.

-Dixie Yid

(Picture courtesy of WPClipArt)

Practical Hisbodedus Chaburah in מבוא חורון This Friday Morning With Bilvavi Author

This Friday morning, there will the first in a series of practical Hisbodedus Chaburah meetings with the author of the Bilvavi Mishkan Evneh seforim. If you are interested, you can read the e-mail that I received below and RSVP with the Bilvavi.net proprietor, Ran Weber, at bilvavi1@gmail.com.

אנחנו מתחילים ביום שישי הזה (12/10 למיניינם) בשעה 9:00 בבוקר אצלי בבית (מבוא חורון, בית 133א, משפחת ובר)
קבוצת עבודה פנימית עם הרב מחבר בלבבי משכן אבנה. בשיעורים הראשונים הרב יסביר את הבסיס להתבודדות
וינחה הנחיות כלליות ולאחר מכן בע"ה נפגש כל שבוע ונוכל לחלוק חוויות ולשתף את המקום שאנו נמצאים בו
תוך קבלת עצות והכוונה מהרב.

הקבוצה מיועדת למי שבאמת רציני לגבי עבודה פנימית ומוכן להתחייב

בהצלחה לכולם
רן

נ.ב : אם אתם מתכוננים להגיע - נשמח לדעת כדי להערך מבחינת כסאות וכיוב'

-Dixie Yid

(Picture couresy of ShevaChaya.com)

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox.

How A Bas Noach in Southeast Asia Learned About Hashem

A fascinating Q&A is posted at ASJ on this topic. Click here to read it.

-Dixie Yid

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox.

Dixie Yid's Charleston, SC Reader

Would the reader from Charleston e-mail me? I have special feelings for Charleston, and especially the University Hospital there. Thanks! dixieyid(at)gmail.com

Simchas Torah Challenges – "Getting Into" the Dancing

With some encouragement from A Simple Jew, I wanted to put an issue I’m grappling with out there on the table. To state it plainly, I currently find it difficult to ever “get into” the dancing in almost any venue. Aside from two specific events per year, I generally struggle with a feeling of coldness and apathy when it comes to various situations that relate to rikudim. Whether it’s a Chasuna, or dancing on simchas Torah, I generally have a general lack of enthusiasm. When it comes to weddings, unless I am very close to a Chossan, I face this problem.

On the first night of Shmini Atzeres, I went out of my way to daven at a Shul where they do not do Chassidishe hakafos on the first night of Shmini Atzeres. That way, I would only “have” to dance on Simchas Torah its self. When my children were there, I certainly made a great effort to have some great dancing during that time, and the rest of the time, I participated as well, but not with a lot of feeling.

Something that I found very helpful was the fact that the rabbi of my Shul gave us a nice pep talk before the dancing the at night with two sets of kavanos regarding what the avoda of the dancing is about and what it accomplishes. You can read that advice HERE. It was a huge chizuk to know what to think about and I was thankful to have a rabbi who'll lead us along what we need to be doing and thinking about during a mitzva. Although even knowing what great things are hanging in the balance during the dancing, I still had that coldness that is so difficult to shake off during the dancing.

When it comes to intellectual things, even emotionally connected things, like Torah, Chassidus, Gemara, etc. I have no problem getting into it most of the time. The problem arises when I try to connect my intellectual knowledge with my emotions. That’s a great challenge for me and it is something I’m working on in general with the derech avoda of the Bilvavi seforim. It all comes back to one of the messages in my current favorite pasuk from Devarim 4:39, “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד..” It’s the old difficulty of connecting the וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם to the וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ.

Anyone else facing this? How have you handled it or how would you like to handle it?

-Dixie Yid

(Video is a great one of the Melitzer Rebbe having no problems "getting into" the dancing with his then-new son in law, at a Sheva Brachos in Ashdod.)

Is it Intellectually Dishonest to Avoid Blogging About Negative Things?

Please read my guest posting at A Simple Jew, on the topic of whether or not it is intellectually dishonest to avoid blogging about negative topics. Here's his question to me...

A Simple Jew asks:

We can attempt to search for the kernel of truth in everything and strive to write all our postings in a positive manner, however if we fail to acknowledge that indeed sometimes there may be something negative aren't we being intellectually and emotionally dishonest?

Dixie Yid Answers...

(Take special note of the purely positve picture A Simple Jews graces his post with... It will fill you with positive emotions...)

-Dixie Yid

(Picture courtesy of ArtByWicks)

Two Kavanos To Have During Simchas Torah Hakafos

The rabbi in my Shul gave over two thoughts to have during Hakafos on Simchas Torah. Perhaps you can bookmark this post to read next year before Simchas Torah!

The first was was introduced with a mashal. A Jew came to the regional Yerid, trade show, with the intention of making lots of money. With this in mind, he took out a room in the most expensive hotel in town. He enjoyed the luxuries of the room as well as the scrumptious meals every night after "work." After a few days the Maître` di noticed that he was wearing the same cloths every day and that he seemed to be eating the food with a little too much gusto to be accustomed to such fare. He approached him with a copy of the bill, and asked him, "I hope you are happy with your accomodations here?" "Oh yes, I'm quite pleased," the Jew replied. "Very good," answered the Maître` di, "because I just wanted to make you aware of the bill that you have run up. Here it is. Is this correct?" With eyes popping out of his head at seeing such a high number, the Yid fessed up.

"To tell you the truth, I have been totally unsuccessful at the Trade Show and and I have no money at all to pay this bill." Promptly, the Maître` di motioned for the hotels goons to come over. Knowing that they would probably kill him the Yid pleaded, "I know that I cannot pay this bill, but listen. I am the best dancer that any of you have seen around here. If you let me dance, I guarentee you that you will attract more customers here and their business will more than pay for my bill." The Maître` di saw no harm in giving him a chance, and it happened just as the Yid had promised. He danced and the hotel got more buisness, which more than made up for the Yid's bill.

The nimshal is that over the course of the year, we enjoy health, family, a home, parnasa, and many of the other services Hashem provides in the world. But at the end of the year, our balance sheets don't add up. We don't have the Torah, Mitzvos, and ma'asim tovim to "pay" for our stay. When Rosh Hashana and Yom Kippur come, our life is on the line as we realize that our life is on the line because our balance sheet doesn't add up! So we tell Hashem, just wait until Simchas Torah! Then we will dance and bring ourselves and our children so much closer to Hashem that He will receive more Torah and Mitzvos in the future because of our dancing on Simchas Torah than he would have received had he taken us from this world because of our unpaid bill.

The idea is that we can think about the fact that we're validating our existance this past year and giving motivation, inspiration, and direction to our upcoming year through the dancing on Simchas Torah.

The second mashal is the following: A Jew is the tenant on his land and the landlord is a kind gentile, landowner. After three months of unpaid rent, the gentile landlord calls over his Jewish tenant and asks about the rent. Appolagetically, the Jewish tenant tells him that he has been unsuccessful in busniess recently, and he cannot pay the rent. The landlord responds that he shouldn't worry about it. He gives him a three month extensions and takes 10% off the balance.

After the three months, the Yid is heartbroken to admit to his landlord that he still hasn't been successful and cannot pay the rent that he owes. The landlord kindly gives him another 3 months and another 10% off.

After the last three months, the Jew feels so dejected about his failures until now that he is totally broken and lacks any self-confidence to succeed in business. He comes to his landlord empty-handed. The landlord tells him that since he's always been a good tenant and paid his rent ontime, he really doesn't want another tenant. He totally forgives all of the past-due rent and just asks him to make future rent payments on-time. The Jewish tenant is so happy and ashamed at the same time to have such relief from debt due simply to the kindness of the landlord.

Determined not to take advantage of his benefactor, he gets all his family together, and he reveals to them all of the difficulties that he is going through and the whole story with the landlord. They are very understanding and collect enough money between them to pay back the landlord and give the Jew enough money to make a new start for himself. He pays back the landlord and using the money that he received on loan from his family, along with the confidence that he gained from the whole process, he succesfully turns his fortune around and "lives happily ever after."

The nimshal is: We run up such a debt from the whole previous year where our ma'asim do not match all that we receive. On R"H and Y"K, we are given a free break from our Landlord in shamayim, and we are granted life for another year. On Simchas Torah, we call up our family, our ancestors, Avraham, Yitzchak, Yaakov, Moshe, Aharon, Yosef and Dovid Malka Meshicha in each of the seven hakafos. "lend" the zechuyos we need to pay off our debts from the previous year and make a new start with chizuk for the coming year. Therefore, he suggests thinking of each of these "ushpizin" during each of the 7 hakafos and think about how they are lending their "midos" for our benefit.

In the first hakafa, think about the mida of chesed we receive from Avraham. During the seoncd think about the Gevura from Yitzchak. In the third Hakafa, we think of the Tiferes of Yaakov. During the fouth hakafa we should focus on the mida of Netzach from Moshe, and in the fifth hakafa, we draw down the mida of Hod from Aharon Hakohein. In the sixth hakafa, we should focus on the mida of Yesod to draw strength in the areas of shmiras haeinayim and shemiras habris that we draw from Yosef. And in the fifth hakafa, we should think about the mida of malchus that we receive from Dovid Hamelech.

If you can remember any of these for next year, or use my "Simchas Torah" category link on the right sidebar, I hope these teachings and kavanos for simchas Torah will be helpful!

-Dixie Yid

Notes from Pre-Yom Kippur Bilvavi Shiur - In Hebrew

I have received another e-mail from my new holy friend in Eretz Yisroel, Uri Sender, who took notes at a shiur given by Rav Itamar Shwartz, shlita, in Yerushalayim, before Yom Kippur. The notes are in Hebrew, and contain a number of the points Rav Shwartz gave over in this particular shiur, though they were not reviewed by Rav Shwartz prior to my posting them. Please read, enjoy, and distribute.

-Dixie Yid (Picture courtesy of Judaica Heaven, where the print can be purchased)

שיעור לקראת יוה"כ, תשס"ח, ירושלים
(נקודות שציינתי במחברת)

עבודת הימים - עבודה של תשובה. עשי"ת עד יו"כ, בבחינה "ושבת עד ה' אלוקיך". עליה עד יוה"כ.
מצוות תשובה כוללת: חרטה, וידוי, קבלה לעתיד.
כל המצוות בד"כ שייכות להווה. בתשובה שייך עבר-חרטה, הווה-עצם המצווה,וידוי, עתיד-קבלה לעתיד.
זו המצווה היחידה שיש בה 3 הזמנים.
שורש - בפסחים נ"ד - 7 דברים קדמו לבריאת העולם ואחד מהם זו התשובה.
שמאיר בה אור שקדם לעולם, שאין בחינה של זמן. וכך מאחדת את 3 הזמנים. שולחים את השעיר לעזאזל בידי מזומן ומיוחד לדבר. עד כמה שיש מי שאינו מוכן, יש מי שמוכן ומזומן. בעומק, זהו לשון זמן. הכנה וזימון היא בבחינת עבר הווה ועתיד.
שליחת השעיר לעזאזל ע"י איש עיתי שולחת את הזימון לעזאזל וע"י זה מתגלה האור שמעבר לזמן, בבחינת אחד.
יו"כ זה היום של הקב"ה, שאין בו בחינה של זמן, זה יום אחד בשנה, אחד - לא בבחינה של זמן. בחינת מקום אינה מן המידה וכך גם הזמן.
זה תפישה שלא כאבחנה של זמן. האור, אם כן, הוא לא בגדר של 3 הזמנים, אלא ממילא במקום שאין בו זמן יש ??????
כשאין זמן, מהי העבודה בנפש? עבודה יו"כ היא להכנס לאבחנה שאין בו זמן.
מהי? מהי בנפש?
"משנה עיתים ומחליף הזמנים" - כל כח השינוי הוא בעצם תפישת הזמן. לולא שינוי לא היה זמן. כל ענינו של זמן - שינוי.
האור האמיתי, אין בו זמן - אין בו שינוי. "ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם" כשאין זמן אין חטאים.
כל ענינו של חטא הוא השינוי מהמצב הראשון. כדי שיהיה שייך רע מוכרח שיהיה שינוי מהמצב הראשון. הרי בשורש אין רע, נקודת התמידיות - הראשית - אין בה רע. שורש הרע הוא בריאה מחודשת.
עומק הכפרה ביו"כ - "לפני ה' תטהרו" (שם הויה אין בו בחינה של זמן), האדם צריך להתאחד עם האבחנה של היה הווה ויהיה. זה העומק של מצוות התשובה.
א"כ, התשובה היא כלי להתאחד בהוויה של הווה היה ויהיה. כל דבר שהוא בתוך גדרי הזמן - לא שייך שם תשובה!
"עיצומו של יום מכפר" - גדר של יומו של הקב"ה - אין בו שינוי - וכשנגלה באדם האור הזה שאין בו שינוי - אז נגלה בו האור שאין בו רע. אין שינוי מנקודת הראשית - הכל טוב.
ביו"כ אנחנו דומים למלאכים - מתעטפים בלבן - האדם הוא בבחינת בחירה, ולא המלאכים. נקודת השינוי היא נקודת שורש הבחירה. בכל רגע ורגע יש באדם בחירה. כשפועל, או כשמחריב ח"ו, או כשמתקן. התנועה מושרשת בבחירה. ביו"כ מגיע להכרה במציאות ה' יתברך, וע"כ אין לו רצון לצאת משם. זו המציאות שמכפרת ביום זה. מצב התפישה הזו, אין מקום של חטא. באותה נקודה החטא לא נגע.
מתוך העולמות המקולקלים האדם לא יכול לינוק כפרה, רק מחוץ - מה' יתברך - בו אין נגיעה לתנועה ושינוי - עבירה.
במס"י פרק כ"ו, מובא שהקדושה, עניינה הדביקות בה' יתברך. הכרת האדם בבורא היא בבחינה של תנועה ולשם כביכול החטא יכול להגיע.
רק הכרה תמידית בבורא - אין בה שינוי - אין בה מציאות של חטא!
לעתיד לבוא אין הבחנה של חטא.
בנפש האדם הכפרה היא כאשר מגיעה לנקודה התמידית.
ביו"כ כהן גדול היה הוגה את השם המפורש באותיותיו. הכתיבה - שם הויה והקריאה - שם אדנות. לעתיד לבוא - "ה' אחד ושמו אחד".
בשם אדנות יש מרידה במלך ואז יש את אדנותו. כשאדם בוחר נגד רצון השם הוא מכחיש את קיון האדנות של הבורא ית'. כשלא מקבל את האדנות, פוגם באדנותו. שם הויה לא משתנה - היה הווה ויהיה. שם אדנות משתנה באם קיבלנו או לא את האדנות.
נכתב בהויה וקרא באדנות. הקשר שלנו, ההשגה שלנו, היא בבחינת האדנות. אבל הכהן גדול ביו"כ שאין בו מציאות של זמן - נגלה תפישה של מלך מלכי המלכים כנקודה שאין בה מקום/זמן - שינוי, ומשם נקודת הכפרה של יום הכיפורים. מתגלה אור שאין בו שינוי, שהיה מתגלה לכהן והוא היה הוגה את השם - שם הויה.
יש מהלך של חיים שהוא בבחינת שם הויה, ויש מהלך של חיים שהוא בבחינת שם אדנות. הנפוץ - אדנות. אבל הפנימי - נדיר, ואותו האדם יכול לגלות ביום הכיפורים.
נבאר אותם:
למה יתגלה לעתיד לבוא שה' אחד ושמו אחד?
כעת האור הוא לא הכלי, הכלי יש בו שינוי והאור אין בו. לפיכך האדם לא יכול להרגיש את ה' באמת.
רק אדם שיש בו תפישת מציאות ללא שינוי הוא כלי לאין סוף. "העקשן יצליח" (הגר"א). העומק - עקשן זה אותו אחד שיש לו תמידיות - לא מתייאש - יכול להיות כלי לאלוקות.
סוד ענינו אי אפשר לגלות אותו כלפי חוץ כי אין בו תנועה. עד כמה יש מרחק בין אמיתותה של התורה למה שנגלה כלפי חוץ. כלפי חוץ נגלה האדנות.
הלוחות הראשונים ניתנו לאחר לאחר מעמד הר סיני, הויה ירד על הר סיני, אך לאחר העגל, הלוחות נגלים דוקא ביו"כ.
"והגית בו יומם ולילה" - תמידיות - כדי לתפוש את הנכתב ולא את הנקרא. כשמשה שבר את הלוחות זה הפך לנקודה של תנועה.
מהי תורה? האם מציאות תמידית או נקודה משתנה?!
המשיח יגלה את התורה של ההויה.
הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לבכות לקב"ה - פתח ליבי כדי שאוכל להגיע לנקודה של תמידי בנפש ואז נראה "אור חדש על ציון תאיר".
האור שנמצא הוא באין-ערוך למה שנגלה היום בבריאה.
כאשר התורה של האדם היא בבחינה של תמיד האדם יכול לדבוק בבוראו.
שנזכה להתאחד בהיה הווה ויהיה, להתכלל בו ית' בשלימות.

Higher Levels of Yirah & Clarification of "The Biggest Chiddush"

I was learning Bilvavi Mishkan Evneh vol. 2 (Chapter 16 and Bilvavi Vol. 4, chapter 1), and I think that his explanation of the 5 types of Yirah, as outlined in the Mesilas Yesharim, shed some more light on his statement that if one isn't consciously Daveik to Hashem in this world, he will not truly be Daveik to Hashem in the next world (that we have discussed earlier here and here).

He explains the difference between the two highest levels of Yirah, Yiras Haromemus and Yiras Chait. He says that Yiras Haromemus is greater than the three lower levels of Yirah because it is focused on fear of doing anything wrong against Hashem, whereas the three lower levels all focused on different levels of fear centering around one's self. However, Yiras Haromemus means that the person is only Daveik to Hashem when he is learning or doing Mitzvos, but not when he is doing divrei reshus. I have come to the understanding that when Rav Shwartz is speaking about being Daveik to Hashem, Deveikus here means a constant consciousness of Hashem's immediate presence. When the person who has attained Yiras Haromemus is davening, doing a mitzvah, or learning, he feels the immediate presence of Hashem. This consciousness automatically results in a fear of doing anything to wrong Hashem. This is the level of Yiras Haromemus.

On the other hand, Yiras Cheit is the constant awareness of Hashem's immediate presence, even when doing "divrei reshus," mundane things. In this context of this explanation, though, I think that I have gotten more of a handle of how the Bilvavi seforim define Deveikus. It is not necessarily an emotional feeling (serenity, pleasure, fear, excitation, etc.), but rather it is a constant consciousness of Hashem's immediate presence.

He says that if one does not have know this experience of constant awareness of Hashem's immediate presence, then he will be at a loss when the time for reward comes. When all of the other Tzaddikim are sitting and enjoying the radiance of the Divine Presence while pointing, k'vayachol, at Hashem and saying, "This is the G-d that we have hoped for!", this person will not know what to make of the whole situation (Brachos 17a: צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה... זה ה' קוינו לו".) Since he has no personal experience with the Divine Presence (though he's lived a life of Torah and Mitzvos) he will have the experience of not really being sure that the G-d that everyone is "pointing" at is really the G-d he's been hoping for. Hashem will be somewhat of a stranger to him. (Although he will be rewarded for every mitzvah and every word of Torah, this will still be his experience when it comes to Hano'oh mi'ziv Hashechina.)

May this deeper understanding of the meaning of Deveikus with Hashem and this sober understanding of what our foucus and goal should be in life, may we be zocheh to attain the Deveikus with Hashem that Rav Shwartz describes!

-Dixie Yid

(Picture courtesy of techno.blog("Dion")

Post-Yamaim N'eoraim Tefillah for Kedushas Levi's yartzeit - My birthday!

Today is the Yartzeit of Rav Levi Yitzchak of Berditchev. It is also the yartzeit of the Chasam Sofer. And it is also Dixie Yid's birthday. On the 25th of Tishrei, I am now #%^@#-;^%">#%^% years old!

In honor of the yartzeit of the Kedushas Levi, I wanted to paraphrase a quick tefillah from the Berdichever that is nogeia to these days, which I heard from my rebbe.

"Ribbono Shel Olam, you used just 4 words in your Torah, "Yom Teruah Yihiyeh Lachem," "a day of blowing it shall be for you." In order to fulfill every possible meaning that those words have, every single congregation blows the shofar 100 times on each Rosh Hashana. And there are two days of Rosh Hashana so every congregation blows 200 Kolos on the shofar to fulfill those four words. Not only that, they blow them every year in every congregation in the world for thousands of years. So we Jewish people have blown the shofar millions upon millions of times to fulfill those four words in your Torah!"

And what do we say? All we ask is, apart from all of the other ways we daven for Moshiach, "Tekah b'shfar gadol l'cheirusainu!" "Blow the great shofar of our freedom!" We're only asking for *one* blowing of the shofar! And every Jew asks this 3 times every day. So among the whole Jewish people, over all the generations, we have asked for this one blowing of the Shofer millions upon millions of times. Hashem, you asked one time and we blew the shofer millions of times. And we are asking millions of times for just one blowing of the shofer, the blowing of the Shofar announcing that Moshiach is here. Please Hashem, when will you answer us!"

-Dixie Yid

(Picture courtesy of Jewishart.org)

Bilvavi Shiur Notes from Hoshana Raba - In Hebrew

I received an e-mail from a holy Jew named Uri Sender with his detailed notes from a deep shiur given by Rav Itamar Shwartz, shlita, from all night Tuesday night, the night of Hoshana Raba. You can view the first 45 minutes or so of the shiur on the front page of the Bilvavi.net website here. I heard that the shiur began at 11 PM and went until 4 in the morning. Gevaldig! Rav Shwartz did not personally review these notes, but please read and distribute to all you feel would benefit from them...

ליל הושענא רבא, תשס"ח

"ופרוס עלינו סוכת שלומך". בחינה של "ופרוס עלינו". עלינו - א. כפשוטו- סוככת על גבינו. ב. בעצם, אור שלמעלה ממדרגת האדם.
הסוכה היא בבחינה של אור שמקיף על האדם. כמו שיש מזון שנכנס לתוך האדם, וישנם גם לבושים שמחוצה לו, כך גם באור הנשמה - ישנו אור הנכנס לאדם, ויש אור המקיף אותו מבחוץ.
כל אדם ואדם, יש לו מדרגה בה הוא נמצא. ישנו אור שהוא למעלה מהשגתו. אבל, ישנו אור שהוא אינו בהשגת שום נברא - הוא נקרא אור אין-סוף. "ופרוס עלינו" - זה אור למעלה מהשגה, אבל לעומק, לא שייך שיהיה שייך לשום נברא. זהו האור בתוכו אנחנו נמצאים. האדם נמצא בתוך האור, והאור סובב ומקיף לו.
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל", לא נתפרש לנו צורת הלקיחה. ישנו דין של נענועים של הלולב - לסלק רוחות רעות ולמשוך שפע טוב. אם כן, סילוק הרע הוא מכח הנענועים וכך גם ההמשכה של האור. הסוכה, בודאי שאין בה דין של נענוע - להפך - דינה, שתהא קביעא וקיימא ולא תתנועע. 4 מינים, 4 דפנות הסוכה - לכל הצדדים של העולם. אך האם מנענעים לצדדים? או שזה בחינת קביעא וקיימא? בסוכה האור עומד, לא מתנועע.
כדי להבין ההבדל, יש להבין את שורש הבריאה כולה.
מובא בספר "עמק המלך" - ראשית הבריאה כולה היתה בבחינה של נענוע. כל דבר שהוא ראשית הוא שורש הכל - מתפשט בכל. אם הראשית היא נענוע, היא בעצם נקודת הראשית, נקודת האמצע, עד נקודת האחרית.
נענוע, מהו בעצם? כל מה שקיים בעולם קיים בנפש. "מבשרי אחזה אלוה". יש ללמוד את הדברים מתוכנו, כל דבר. היכן קיים הנענוע אצלינו בנפש? עפ"י הגר"א אין מושג שהאדם נמצא במצב אחיד. או בעליה או בירידה. אין עומד במקומו. זה בכל יום, בכל שעה, בכל רגע - או עליה או ירידה. ישנה בבריאה תנועה מתמדת. מדוע? בבורא ית' אין כביכול תנועה. תנועה, ענינה מצב של חסר - באה למלא חסר, של עצמי או של הזולת. הא"ס אין בו צורך של תנועה. אין בו חסר -אין בו תנועה. הנבראים מוגבלים, עצם הוויתם הוא חסר והם שואפים למלא אותו. היכן שורש התנועה? לא בנבראים. איך זה יכול להיות?! רצה ה' יתברך להיטיב לנבראיו. זה פעולה של תנועה. פועל מחסרון של נבראים למלא צרכיהם. זהו עומק דברי "עמק המלך". הרצון של הבורא להיטיב הוא שורש התנועה.
התנועה - חסר, ורצון להשלמה.
באא"ס אין תנועה. במקום בו מתחיל החסר, שם מתחילה תנועה. בארבעת המינים יש חיוב לנענע, משאי"כ בסוכה, שעומדת במקומה. זה אור שאינו בבחינת נברא. 4 המינים ענינם לסלק טללים רעים ולהמשיך שפע טוב. אבל הסוכה - האור שלה "ופרוס עלינו סוכת שלומיך" - למעלה מהשגת כל הנבראים כולם - אא"ס. היה הווה ויהיה. הנבראים - מתחדשים ומתכלים.
אם כן, בחג הסוכות ישנן 2 הארות: של הסוכה - הנצחי. של 4 המינים - הארה שמתנועעת, הארה בערכינו.
לכתחילה צריך לנענע את 4 המינים דווקא בסוכה. למה? מה עומק הדבר? אם זה לא בסוכה, יש לנו 2 עולמות כביכול. מחד, הארה שאין בה תנועה, של הסוכה. ומאידך, הארה אחרת, של 4 המינים - מתכלים - כך נפריד ח"ו את העולם של היה הווה ויהיה מהחלוף, המתכלה. העבודה שלנו היא לשלב בין הנצחי למתכלה - לתנועה. הנענוע בסוכה מחובר לאור הנצחי. זו עבודת החיים, משמעותם העמוקה.
סכה (חסר) - 85 - שם הויה. סוכה (מלא) - 91 - שם אדנות.
הויה - לא מתכלה. אם כן מה הם הנבראים?
לא כשם שאני נכתב אני נקרא. אדון - זה ביחס למשרתיו. האם יש לנו נגיעה בשם הויה? הרי אנחנו משרתי האדון. האם אנחנו עובדים עם שם הויה? תשובה, כן - להתחבר, לצרף את עצמינו עד שנהיה מוכנים, ראויים להתחבר לשם הויה.
עבודת 4 המינים- פעולה של שעבוד פעולותנו לאדנות. עבודה של שם אדנות.
עבודה הסוכה - ישיבה - להתחבר לאא"ס, עבודה של שם הויה.
זהו כל מהותה של עבודת הסוכה וכל עבודת האדם בחייו. לשלב שם הויה עם אדנות. בפנימיות, בלב, ולא בצורה חיצונית.
הדבר הכי עמוק המוכר לנו הוא עצם האני של האדם. שאר ההכרויות הן חיצוניות. הבגדים הם חוץ לאדם, חוץ לעיר, חוץ לארץ... רוב בני האדם מכירים את עצמם עפ"י פעולתם, המחשבות והמעשים. יותר פנימה אפשר אף להבחין בנטיות הלב. אבל ה אני הוא פנימי יותר מכל זה. 3 הלבושים הם לא עצם האני! "מבשרי אחזה אלוה" - אדם שלא מכיר את עצמו, לא יכול שיהיה לו קשר אמיתי עם הבורא ית'. מי שמכיר את הישראל שבו, הוא מכיר את ראשית הנפש שלו, הוא יכול להכיר את בורא עולם. לא התולדות אלא הראשית ! זה (האני) לא כתוב בשום ספר. שורש ההעלם הוא שם הויה. כל תפישתנו היא בנפש, בבריאה, אנחנו לא יכולים לקרוא את ההויה. העבודה היא להגיע ל"כשם שאני נכתב כך אני נקרא". העיניים שלנו רואות בכל הויה רק את הנקרא - ההויה היא אינה נראית. אינה נתפשת אצלינו בנפש. אנחנו רואים הויה, ומפרשים אותה כפעולה. יש להכיר את נקודת הישראל - מי אני - כדי להכיר את בוראו.
"הן אראלים צעקו חוצה" - המלאכים הם בבחינת חיצון, וישראל הם פנימיים. המלאכים נקראים ע"ש שליחותם. "ישראל, אע"פ שחטא, ישראל הוא". "נצח ישראל לא ישקר". עצם הויתינו קשורה בבורא עולם. זו הנקודה הנעלמת בתוך נפש האדם. ראשית עבודתינו היא להכיר מושג של אדנות - הקב"ה ציווה - אני מקיים. במעמד הר סיני נתגלה אצלינו מושג ההויה. שם נתנה תורה לישראל! לא באדנות אלא התורה היא בעומק שם הויה.
התכלית - להכיר את מציאות השם. מהו השביל? הדרך? להכיר את האני! האני הישראלי הוא הויה שלא מתכלה. רק ישראל יכול לחוש את עצמו ולחוש את מציאות הבורא.
הסוכה - שילוב המעשים (אדנות) עם האני (ההויה). מכח המעשים אפשר לגלות את ההויה שבדבר. "לית אתר פנוי מיני" - לא שייך לעלות, לחפש. הוא נמצא בתוכי, כאן.
ששת ימי המעשה הם 6 ימי פעולה. לעתיד לבוא, זהו יום שכולו שבת. מי שלא מכיר את נקודת השבת בנפש, לא יכול להכיר את מי שאמר והיה העולם.
ראשית יש להבין מה נעלם, ואז יהיה אפשר לעבוד. לא מדובר כאן בלהוסיף עוד ידע. מחד, עבודת האדם להיות בבחינה של מוסיף והולך, ללכת מחיל אל חיל. "צמאה נפשי לאל חי". כולם מנסים ורוצים. זה טוב, אבל צריך הבנה בסיסית מה מחפשים? מה רוצים? הבנו שאנחנו רוצים להכיר את הויה בלב, ושהשביל הוא מתוך האני. עתה, נותר לברר איך נכיר את עצמינו כהויה. להגדיר מהי הויה אי אפשר. אין בו שום תפישה ולכן לא אפשרי שום משל. הנענוע של 4 המינים הוא ל-6 צדדים. ההתפצלות לצדדים היא במחינת התנועה של הדבר. אבל בעומק, עצם הדבר הוא לא דבר שמתפשט ל 6 צדדים. זוהי התנועה. אם רואים שולחן עפ"מימדיו, זה לא לראות את השולחן ! " אז ימלא שחוק פינו, היינו כחולמים" - לעתיד לבוא. כמו שבדמיון אין לשולחן צדדים (כשחולמים אותו או סתם מדמיינים אותו), כך גם במציאות שאנו רואים, היא מציאות דמיונית. זו לא אבחנת אמיתות הדבר בעצם. "כי לא יראני האדם וחי". אנחנו רואים רק את ההתפשטות של ההויה, את ההתגלות שלה, ההארה שלה. את השמש אנחנו לא רואים, רק את גילויה. למה את השולחן אנחנו לא יכולים לראות? אנחנו רואים רק את ההתפשטות ממנו, התנועה שלו, בחינת ארבעת המינים של מוליך ומביא. אנחנו רואים רק את ההתפשטות של הנבראים ולא את עצם הוית הדבר. הויה אי אפשר לראות אלא להרגיש. ע"י הפשטת הראיה. שורש כל הקלקולים הוא בראיה. האדם סבור שהוא רואה את עצם הדבר. צריך לדעת שאנחנו לא רואים את המציאות, כי אי אפשר לראות אותה ולחוש אותה. זה ה סוד. אי אפשר להסביר אותו לאף אחד. אדם יכול לדעת את הזוהר בע"פ, והוא אינו יודע אף סוד. אין כמעט אף אחד שיודע את המציאות. א"כ ראשית יש להבין שאנחנו רואים רק את ההתפשטות. בשורש אין דין, בשורש המצוות בטלות - לעתיד לבוא. כל המצוות עניינן פעולה. עצם ההויה אינה פעולה. בעצם המציאות אין מצווה. עפ"י חלק מהראשונים האמונה היא לא מצווה. עלינו להביא את עצמינו לאמונה. להאמין במציאות השם ולהאמין במציאות הנבראים. א"כ זוהי השלילה הראשונה.
לאחר מכן, ישנה עבודה לפשוט לבושים. בנפש האדם שנה עבודה עם הלבושים וישנה עבודה בלי הלבושים. עם הלבושים - להתלבש בקיום התורה - בהשם. מהצד השני ישנה העבודה להפשיט את הלבושים. כמו מתנה שעטופה, כדי לדעת מהי, יש להוריד את העטיפה. מקובל ומכובד להביא מתנות בעטיפה, אבל יש זמן להוריד אותה. אדם שרק חי עם הלבושים, דרך הפעולות, הוא לא מכיר את עצם האני. ישנו זמן לפעולות וזמן לשביתה. "ה' מלך גאות לבש", לפעמים ראוי ללבוש ולפעמים לפשוט אותה. כך גם עם המחשבות, והרצונות, והמילים והמעשים. לפעמים צריכים להתלבש בהם ולפעמים לא. אדם שיודע ללבוש את לבושי נפשו ולהפשיט אותם - הוא יגיע לגילוי מיהו האני. זה שיודע רק ללבוש לא יגיע לגילוי. "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" כל זמן שאנחנו בלבושים אין שכר - אין גילוי של העצם. לפרקים, אדם יכול לקבל את גילוי העצם. בכל אדם יש בחינת כהן גדול בנפשו. מחד, עלינו לגלות את מעשינו, רגשותינו, וכו', ומאידך, עלינו לגלות מיהו האני העצמי. האדם חייב להקדיש זמן להתבודדות - לא בדיבור. ליצור קשר עם בורא עולם מתוך השתיקה. מתוך אפסיות הרצון. כמובן בהתבודדות לקבל החלטות מעשיות, זהו הצד החיצוני, והפנימי - להגיע להשקטה של כל הלבושים. רק אז יכול להרגיש את עצמו. בנקודה של דממה.
זוהי עבודה ארוכה. זוהי מסכת חיים. להשקיט את 5 הלבושים של הנפש.
בסוכה יש גם אור וגם צל. כך,מציאות חיינו צריכה להיות שילוב של התלבשות והתפשטות. אצל הגויים זה תמיד או להתלבש או להתפשט.
מחד, צריך לגלות את ההויה שבקרבו ומאידך, לגלות את הכוחות והלבושים, לשעבד אותם לבורא ית'.
באותה נקודה קיימות 2 הבחינות. האדם נוטל את 4 המינים בסוכה. מחד, בונה בניין של הויה, ומאידך, בנין של פעולה. וכל פעולה, הוא יודע שזה רק פעולה, שזה לא עצם העניין. העבודה היא לגלות את הבורא בהויה כהויה ואף בפעולה ! בזמן ההתלבשות.
לעתיד לבוא נבין שישנה רק מציאות אחת. למשל החלה שעל השולחן, בתחילה היתה חלה אחת ולאחר מכן נחלקה לפרוסות, נהיה חסר. לעומת זאת, ההארה מהשמש יוצאת ממנה, אבל היא נשארת כלולה בשמש. היא לעולם נשארת כלולה בשמש - בשורשה.
הבריאה היא בעצם התנוצצות בלבד ולא הויה. כל ההארות במציאות נמצאים עדיין בהויה.
מהו העומק של ההסתר פנים? שאנו לא מבינים את המציאות. לעתיד לבוא יתגלה "שמו אחד" שיסביר לנו שהמציאות שאנו רואים היא רק התנועה של הדברים, אבל ההויה היא מציאות השם ית'. הסדר הוא להבין מה הם לא, לאחר מכן, מה הם כן, ולאחר מכן להבין את מציאות בורא עולם, שהיא המציאות המוחלטת האמיתית.
זמן החתימה הוא היו"כ, אבל ישנה חתימה בהושענא רבא. חותם בתוך חותם. חותמו של הקב"ה אמת. כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף למעשה בראשית. אמת לאמיתה זה חותם בתוך חותם. חותם - אותיות תחום - גבול. א"כ, יש גבול שנקרא חותם, ויש גבול בתוך שנקרא חותם בתוך חותם. אמת - הגבול של הבריאה. א - מ - ת, התחלה אמצע ותכלית. אמת - דבר שקיים. שקר - דבר שלא קיים. "כשברא את העולם היה הולך ומתרחב עד שאמר די!". כל דבר שקיים זה בעצם הגדרת הגבול שבו. כל הגבול הוא מציאות של תנועה, של התפשטות. האמת היא ההגדרה של התנועה. ה"די!", חותם - גבול - האמת. אבל זו לא האמת לאמיתה. אמת לאמיתה זה להבין שהאמת היא רק התפשטות. לא ההויה, לא עצם הדבר. זהו האמת לאמיתה. אפשר לחיות כל החים באמת אבל לא באמת לאמיתה. זהו עומק היום - חותם בתוך חותם.
בר"ה נכתבים, ביה"כ נחתמים. ימי דין שענינם גבול. נקבע לו הגבול של אותה שנה. מידת האדנות.
בימי סוכות - זמן החסד, המים. אמת לאמיתה. חותם בתוך חותם. מתגלה מקור של חיים שאין בהם גבול. בעי"ת בנינו את הגבולות ב5 הלבושים. לאחר מכן, מתחילים לבנות כח ללא גבול בנפש. בניין הימים של סוכות - גילוי של חיים שאין להם גבול.
אבל, יש לנו חיים של בניין הגבול ובניין של בלתי בעל גבול.
צל - שורשו א.צ.ל. האדם נמצא אצל בורא עולם, הצל- גבול. בהושענא רבא נשלמו כל החסדים להתנות (אחרי ימי הסוכות). יש חשש שהאדם ישאר בבלי גבול, לכן אם יש לו צל מאור הירח (בהושענא רבא) ישאר בחיים, ואם אין, ישאר ללא צל -ללא גבול, לא יתקיים. כמו במבול - יתבטל.
בכל 6 הימים הראשונים של החג יש עבודת 4 המינים. ביום האחרון - חובט את את הערבה ברצפה. להחזיר את האדם למציאות הגבולים שבה הוא קיים. לאחר מכן - שמיני עצרת - שם נגמרו כביכול כל העבודות.
תכלית השילוב של הויה ואדנות היא מציאות של אחד, ולא של שניים משולבים. כשמגיע שמיני עצרת, האור והכלי הם דבר אחד.
בבריאה יש הרבה אורות והרבה כלים. אבל שורש האור הכללי הוא אא"ס, ושורש כל הנבראים הוא כלי אחד שהוא כל הנבראים. אצל כאו"א יש את העבודה לעשות את הכלי האישי שלו, ולאחר מכן, לבנות כלי כללי, לאחר הגעה לנקודה של הפשטת הלבושים. יגיע לעצם האני ויגיע למסקנה שהאני הוא אחד כללי. אין פרטי. את האור הכללי מגלים ממילא. "דרכו של איש לחזר אחר אשה. האא"ס כבר נגלה בתוכו ! כל עוד הכלי פרטי - האור פרטי !
האדנות מתחלקת - התפשטות, אור השמש לא יאיר בכל כלי, בכל מקום. אין לא נגיעה בהויה.
ההויה לא מתחלקת - אין הויה פרטית. מגלה את הנשמה הכללית בכולם, ואז ברור שאא"ס ישרה בו.
עוד דבר על כלי. אדם חש את מציאותו שאני, מודע לעצמו באופן תמידי. זה עצם הפרטיות של האדם. יש רגעים בהם הוא מסיח דעת, או מצד חסרון או מצד מעלה, אך גם אז הוא קיים. בעולם, לכל אחד יש זוית ראיה שונה. בבריאה המתפשטת, אנחנו רואים בצורה לא שווה, בשום תחום. אפילו בתפישת המציאות. למשל, יש אור אבל לכל אחד יש ראיה שונה בצבע אחר, והוא רואה אותו בצבע אחר מחברו. יש שינוי כי הכלים שונים. כשאדם איבד את המודעות לכלי שלו, בעצם אין את הכלי, אין את האני (האני הפרטי). כל מציאות שאדם לא מודע לה היא לא קיימת. אם לא הרגשתי משהו, עבורי הוא לא קיים. כל פעולה וכל מציאות היא בערך לתפישת האדם. לפי זה נבין שאין מושג בעומק של הארה כללית והארה פרטית, זה רק לפי הכלי. אדם שהכלי שלו הוא כלי פרטי, יקלוט אור פרטי (כביכול), וההפך.
האדם מורכב מחמישה חלקים בנפש. גם זה שתופש תפישה כללית, תופש אותה מבחינת היחידה שבנפש. אבל לא כל חלקי הנפש והגוף הם כלי כללי. ראשית העבודה לגלות את היחידה ככלי כללי, ואז להאיר על כל חלקי הנפש. 5 חלקים בנשמה - 5 דרכים שהאדם תופש את המציאות. 5 בחינות שונות, הויה אחת שנגלים בה כמה הבטים. אם היחידה היתה מציאות לעצמה היא היתה יכולה להתבטל. כלומר, גם היחידה אפילו היא כלי כללי, היא עדיין קשורה לנקודות בנפש שלא מתכללות. תכלית הבריאה היא האחדות המוחלטת. בשמחת התורה האדם שמח בזה שהוא מחזיר את כל מציאותו לתורה הקדושה. "גומרה של תורה"
לכן התורה מסתיימת ב "לעיני כל ישראל בראשית" - אותיות לב. להחזיר את כל הכוחות למקור - התכללות.

-Dixie Yid

(Picture courtesy of judaisme.sdv.fr)

Sukkos - Holding on to Hashem's Embrace - Audio

I am happy to post Reb Yerachmiel's next shiur in this givaldigeh Baltimore Chaburah. It was given two days ago, on September 30, 2007 and is on the topic, "Sukkos: Locking-in Hashem's Embrace." I'm embeding the audio below and you can download the mp3 file for your mp3 player RIGHT HERE. Shkoyach to Reb Yerachmiel for agreeing to let me post this shiur! Enjoy!

Get this widget | Track details | eSnips Social DNA

-Dixie Yid

(Picture courtesy of Brandon Headrick - In the interests of manliness, I was thinking of using this picture instead, but decided against it...)

Little Seen Chazon Ish Video

-Dixie Yid

Audio Shiur on Rav Kook's "Meshorer HaTeshuva"

I want to share with you a great shiur given by Rabbi Reuven Boshnack on Rav Kook zt"l's famous poem, Meshorer HaTeshuva. Rabbi Boshnack may be known to some of my readers by his blogs, Izbitz and כדאי To See Inside, as well as through his book and weekly e-mails explaining the Sefas Emes, called The Sfas Emes Project. He is also the new Jewish Learning Initiative rabbi at Brooklyn College.

In this shiur, Rabbi Boshnack introduces the depth of the concept of Teshuva, which Rav Kook takes to a whole new level. He does this through Rav Kook's famous poem, Meshorer HaTeshuva. I'm embeding the audio here below but you can also download the mp3 for your mp3 player right here.

Get this widget Track details eSnips Social DNA

And here, I'm re-posting the video of Rav Kook where you can clearly see the face of the tzadik (as well as another Tzadik and Bar Plugta, Rav Yosef Chaim Sonnenfeld, zt"l. Good for the soul to look at the face of a Tzadik!

-Dixie Yid

Transition from Yom Kippur to the Rest of the Year - Audio

Reb Yerachmiel Goldman, a heiligeh commerical real estate attorney in Baltimore, leads about 20 other holy Jews in Baltimore, MD in a weekly chaburah, learning the seforim of Rav Shimshon Dovid Pincus. Click below to listen to the embeded audio of Sunday's (9/23/07) chaburah. It is the perfect segue between Yom Kippur and Sukkos, as well as helping us take our heights from Yom Kippur into the rest of the year. He starts off going over Rav Pincus' classic approach to these "Yomim Habaintayim" (days between Yom Kippur and Succos) and then transitions into some aitzos and chiddushim regarding how to maintain our momentum all year long. It's a must-listen.

Get this widget Track details eSnips Social DNA

If you would like, you can download a 15 megabyte wav file to take with you in your mp3 player of the same chaburah. Just click here. Tizku l'mitzvos!

(Picture courtesy of Chabad at ASU)