Rav Moshe Weinberger Shalosh Sheudos Torah - Parshas Miketz 5772

Baruch Hashem, my friend Dr. Efrayim Nudman has written up one of Rav Moshe Weinberger's shalosh sheudos drashos given in Aish Kodesh this past Shabbos. This is the same writer who brought us Rav Weinberger's drasha from the Breslov Research Institute Dinner a couple of weeks ago. I can't say for sure whether these write-ups of Shalosh Sheudos Torahs will continue as a regular feature as it is with Rav Weinberger's Shabbos morning drashos, but we can hope, pray, and give Dr. Nudman some chizuk in the comment section. :-) Enjoy the write-up below from Rebbe's shalosh sheudos Torah from this past Shabbos, parshas Miketz, and again, thank you Ephraim!

Tonight is the 5th night of Chanukah, the night of Hod. And Hod is the middah of Aharon Hakohen, who represents the essence of Chanukah like it says in the passuk “Behaalotcha el Hanerot” (commanding Aharon to light the Menorah in the Mishkan).
There is a Maamar by a talmid chamcham from Slonim R. Chaim Shlomo Verner in his sefer Behaalotcha El Hanerot. He brings down from the Midrash Tehillim on the passuk “Elokai, becha batachti, al ebosh” (My G-d, in you I have trusted, let me not be shamed) (Tehillim 25:2). The midrash tells the story of a thief that is caught by the guards of the Medinah. They are going to give him a beating for a punishment, but he tells them that he is from Bais Hamelech (from the family of the King) hoping this will convince them to let him go. Of course this is not true so the guards decide to take him in front of the King so that he will decree the proper punishment for being a thief and a liar. However when the king hears the story he feels merciful towards someone who thinks of him as such a compassionate ruler and lets him go.

“Becha batachti, al ebosh”. One who trusts Hashem completely will be forgiven. That is the middah of Hod. In the middle of the long winter night when a Yid ends up walking around where he shouldn’t be, not in Bais Midrash or at home, and he is found by “the guards” that are ready to punish him he can always cry to the King and put himself in His hands. Of course this doesn’t exempt him from working on is Torah and Mitzvos, but he can be saved by his pure Bitachon in Hashem.

Chanukah was a time of “V’Timu kol Hashmanim” (and all the oils were impure). Everything was b’tuma. Jews could learn Torah but it was contaminated with ulterior motives: honor, prestige, power. They performed mitzvas but they were also contaminated with Tumah. But despite this the Hashmonaim went to war with the cry of “Mi Kamocha B’Elim H'”. They went to war with their Bitachon in H'. From the Middah of Hod of Aharon Hakohen. And this brought them to victory. Torah and Mitzvos are essential but they must be in a context of Bitachon.

We can ask for help, but by throwing ourselves in His arms completely we achieve a different kind of forgiveness and salvation.

When Moshe commanded Aharon to approach the Mizbeach to offer a young bull for a sin-offering, he hesitated. Rashi explains that Aharon was ashamed to start his Avoda in the Mishkan because he saw an image of the Egel (calf). He felt embarrassed and guilty and felt that he was not deserving of serving H'. Moshe tells him “le'kach nivcharta” (for this you were chosen). The Arizal explains that it was precisely for that middah of humility, that capacity to feel shame and embarrassment for what he could have done wrong that he was chosen to serve.

The Maggid of Mezrich explains that Aharon was the middah of Hod and that is the root of Anava (humility). Sins come from gaava (pride) which is the opposite of Hod.
Moshe is the light of Torah that protects us from transgressing. But after we sin, it’s the light of Hod, the light of Aharon Hakohen, the light of full bitachon in Hashem what can pull us out.

“Yikraeni Veenehu, Imo anochi betzarah” (Tehillim 91:15). “Yikraeni Veenehu”: you can call to H' and he will answer. But if we take H' with us at all times, wherever we go, whatever we do, that is in the aspect of “imo anochi Betzarah”. H” is with us there and he says “Achaltzehu V’achabdehu”, then He will save us and elevate us to a much higher place. This is the aspect of complete Bitachon in Him.

This explains two different ways to connect to Hashem: Tefillah and Bitachon.
Purim is connected to Tefillah. Mordechai cried to H', decreed fasting and prayers. And with that the decree was cancelled and they were saved. However they remained servants of Achashverosh. Their redemption was not complete.
In Chanukah they were saved purely from their complete Bitachon in H' and through that their redemption was complete.

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

I was thinking this morning about how we wear a cover over our arm tefillin partly to prevent the friction with the inside of our clothes from rubbing the bayis and rounding the corners/rubbing off the black coloring, which would pasel the tefillin.

I then wondered why the skin of our arms themselves don't get worn away or discolored by their contact with our clothes all day every day (unlike the tefillin which are worn for only a short time).

The answer is clear. Our living skin is constantly shedding old skin cells and constantly giving birth to new skin cells. Because it is constantly "rejewvinating" itself, the skin that rubs against the inside of my shirt today is not the same skin that rubbed against it yesterday. Therefore the friction doesn't cause any wear and tear.

Dead skin (leather), on the other hand, does not shed old skin cells or grow new skin cells, so it gets worn out with contact with things of this world.

Similarly, the only way we can survive the friction and spiritual wear and tear of this world is by constantly rejuvenating ourselves by shedding the parts of us that need shedding and trying to grow in kedusha on a constant basis. Without constant hisgabrus b'chol yom, we will suffer the effects of contact with this world.

Be alive, don't be leather!
Sent via BlackBerry by AT&T

We had the following conversation last night with our four-year-old daughter, "DG," Dixie Girl:

DG: Right Hashem can't see us because He is deep inside our hearts?

Mommy and Daddy: No, Hashem is everywhere so He can always see us.

DG: So then He's also in our hearts?

Daddy: That's true.

DG: So it's like I said!

Such a good girl! And also quite literal - shows how careful we have to be about how we teach things. :-)

Maccabeats New Chanukah Video - Miracle

I'm sure most of you have seen this but here is the Maccabeats' new Chanukah video, which is a cover of Matisyahu's Chanukah song from last year. Ah freilichen Chanukah!

Incidentally, I wouldn't get exercized about Mayim Bialik wearing a yarmulka. She's Allison Jacbos' Partners in Torah chevrusa. I'm sure it's meant to be funny.



Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

The Difference Between the Avoda of Chassidim and Misnagdim

I received the below summary and text, which I have not yet had the chance to look at, but which sounds very interesting.

This is from a letter called Igeres HaVikuach VeHaSholom written either by the Tzemach Tzedek or one of the Talmidim of the Baal HaTanya. In it he explains how the difference in the Avoda of Misnagnim vs Chassidim is the difference between the Avoda of Baalei Teshuva vs Tzadikim. Here are the main points but it is really worth reading the entire thing if you have time.

... בין עבודת הצדיקים לעבודת הבעלי תשובה, כי עבודת הצדיקים היא שלא לזוז מדרך התורה כמלא נימה, ולקיים כל דקדוקי סופרים עד קצה האחרון עד שיד שכלם וכחם מגעת. אבל בעלי תשובה מצד שהילוכם בקודש ועבודתם היא בחילא יתיר ורעותא דליבא סגי כרשפי אש שלהבת־יה כנ״ל בארוכה, הנה בסיבה זו ידמה לפעמים לעין המביט בהבטה חיצונית שהם נוטים קצת מדיקדוק איזה מצוה. אבל ה׳ ית׳ יראה ללבב, כוונתם הרצויה מקרב איש ולב עמוק, כי מדריגתם מאד נעלה מהבטה חיצונית ואינון מלגיו יתיר, על דרך באהבתה תשגה תמיד. ומקור לזה מצינו בתורה שבכתב ובש״ס ראיות ניצחות כשמש בחצי

השמים לבלתי מתעקש ב״א לבו יראה דברי אמת.....

ומעתה שזכינו בעזרת ה׳ ית׳ לבאר ענין חילוקי מדריגות בעבודת ה׳ ית׳ של צדיקים גמורים ושל בעלי תשובה, יובן

היטב טעם לקריאת שני השמות של שני המחנות כנ״ל, כי הוא ית׳ השים שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות, ולכולם בשם יקרא מן השמים, וד״ל. דהנה מחנה אחד נקרא בשם מתנגדים, אמת מארץ תצמח שאין הוראת קריאת שם זה להם על כי מנגדי האמת המה ח״ו ובטעות ההמון, ח״ו למימר הכי ולא ניחא לי׳ למרייהו. אך טעם העיקרי לקריאת שם זה כי באמת הוא שמם המורה על מדריגתם בעבודת הקודש אשר עליהם, והוא ...  להתנהג דווקא על פי קו הדין המרומז בפסוק יקוו המים, וד״ל. וזהו שמם מתנגדים מורה על מדריגתם בעבודת ה׳ ית׳ שהם מתנהגים על פי שורת הדין, שלא ינטו מדיני התורה ודקדוקי המצות דרבנן עד קצה האחרון. ונראה לעין כל מנהגיהם עד״ז שאין משנים שום מנהג ישן ואפילו בניגון, וכן בענין הפיוטים הקבועים לנו מחז״ל, קל וחומר שלא לאחר זמן קריאת שמע ותפילה מזמן הקבוע לנו מש״ס ופוסקים, וכן בעמדם בתפילת שמונה עשרה באימה כעבדא קמי׳ מריה. וכן הרבה פרטים תקצר היריעה מהכיל שהם מדקדקים יותר נגד מחנה השני. והכל הולך אל מקום אחד, בלי לשנות ח״ו מקו ושורת הדין, אשר כמסמרות נטועים הם בלבם על פי הש״ס

ופוסקים. והוא מדריגת הצדיקים להצדיק את מעשיו בכל פרטיותיו לפני ה׳ ית׳ ולהיות צדיק בדינו, וד״ל.

אך יש עוד דרך ישר לפני ה׳, הוא דרך מחנה השני הנקרא בשם חסידים. והשם שמות בארץ לכולם בשם יקרא קרא , כי שמם זה מורה על מדריגתם והילוכם בקודש... וכאשר הקדמנו בעז״ה בביאור מדריגת בעלי תשובה שגבוהה מעלתן על מעלת ומדריגה צדיק גמור, לפי שלבם דואג בקרבם והם נרתעים לאחוריהם, ותמיד הם שבים ללכת ממדריגה למדריגה היותר גבוהה וזכה וברורה ואמיתית מצד שאינם שבעים כלל מדרכם וכנ״ל. ושפלים הם בעיניהם על הרגש קיצורם בעבודת ה׳ ית׳, ולכן צמאה נפשם אל ה׳ מקרב איש ולב עמוק ולהיות הולך באור התורה בכל יכלתו בחילא סגי ורעותא דליבא יתיר. והוא הוא דרך המחנה השני הנקראים בשם חסידים, שמדריגתם ועבודתם בקודש לפנים משורת הדין וקו השוה בנתיב המשפט...

ולהסביר הענין יותר למבקשי האמת בלתי מתעקשים ועומדים על דעתם ח״ו, נמשיל משל ומתוכו יובן

עומק כוונת ההילוך שני המחנות הנ״ל, אשר יחדיו יהיו תמים למעלה לפניו ית׳. משל למלך שהיו לו שני בנים, גם שניהם טובים ורצוים לפניו אך האחד נתגדל בבית המלך והשני נתגדל בארץ מרחק מעיר מלוכת אביו המלך, לימים זמן רב בא אותו האחד מארץ המרחק לאחיו שנתגדל בבית המלך, ונתוועדו יחדיו בעצה אחת לבוא למחר לפני המלך לאמר לפניו צפרא טבא כנימוס וחוק המלך על כל שרי המלך הקרובים לפניו. ונוסח הצפרא טבא הנ״ל ידוע על פי ציווי המלך שיאמר דווקא מרחוק ולא להתקרב אל המלך, וכל העובר על נימוס המלך או משנה הנוסח, אחת דתו להמית. והנה בבוא הבן אשר נתגדל עם המלך, וודאי כיוון לשונו ולא שינה הנוסח והנימוס הקבוע מאת המלך, ואמר בצפרא טבא המוטל עליו כהרגלו בכל יום ונפטר לביתו בשלום. אבל בבוא הבן השני אשר מארץ מרחק, הנה מצד ריחוקו מאת פני המלך זה זמן רב וכעת ראה את אביו פנים אל פנים, גברה עליו אהבת אביו וכיקד יקוד אש גברה עליו עד אשר נפל על צווארו וחבקו ונשקו, וגם בכה על צוואריו עוד בדברי חשק ואהבה עזה, שכח את נימוס וחוק הקבוע כנ״ל, והנה כל העומדים לפני המלך בעת ההיא ידמו בנפשם כי בן מות הוא מחמת ששינה את נימוסי המלך ונוסח הקבוע, אבל המלך בעצמו בראותו כוונתו הרצוי׳ וגודל תשוקתו אליו מקרב איש ולב עמוק שגברה עליו, וכיקד יקוד איש יקוד לבו עד שיצא מגדר דרך ארץ ונימוס ונוסח המלך, על כן צוה המלך לכבדו כבוד גדול ביתר שאת ויתר עז על כל שרי המלוכה לעיני כל העם, ומילא את משאלותיו ביתר שאת ויתר עז.

והנה המשל עמוק למבין, ובעזרת ה׳ בו יוסרו כל הספיקות בענין ההילוך שני המחנות הנ״ל, וכל אחד על מקומו יבא בשלום. גם הוסר בו הספק הגדול אשר לפעמים נמצא באנשי המחנה השני אשר באמצע תפילת שמונה עשרה שמוזהרים אנחנו בל נפסיק ח״ו בדיבור אפילו למלך ישראל, והם מדברים דברי אהבה וחזק, וקצת בלשון לע״ז (כמו גוואלד טאטע פאטער העלף זשע), כפי שנובע מלבם בעת ההיא וכפי גודל תשוקתם לה׳ ית׳ מצימאון נפשם מקרב איש ולב עמוק. וההולך בדרך התורה בל ינטו משורת הדין ישתומם על המראה הזאת להמביט בהבטה חיצונית, אבל באמת הכל הולך אל מקום אחד, וכמבואר במשל הנ״ל(ועיין מ״ש הראב״ע על פסוק באהבתה תשגה תמיד, פירוש תשגה כמו שגיון לדוד כר. ועיין בספר חרדים םפ״ז ד״ע שאלה ה׳ בענין התלהבות החשק, וכך כתב בפ״א מעשה

דרך החושק לשורר ולשוגג עיין שם וד״ל).

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Great Cheder in Far Rockaway - Favor for the Dixie Yid



Hi everyone. I would like to ask my readers if you would do me a favor and consider buying a raffle ticket to help support my son's cheder. It's a wonderful place which we chose because when we visited the school we saw that the rebbeim really engaged the kids. The boys show such life in their learning, Yiddishkeit, and davening. It is a very special school. Several years in we are still very very happy with how activiated our son is by the enthusiastic rebbeim. It is such a special school but it's in desparate need of more funds to meet the basic operating budget to pay the rebbeim and afternoon moros.

Please go to minivanraffle.org to buy a raffle ticket for $100 (or 5 for $360). Yasher koach to those of you who followed the link and bought raffle tickets last year. I really appreciate it. In the "Referred by" box, please write "Dixie Yid."

The raffle is for $25,000 toward a new kitchen, a virtually all expenses paid trip to Eretz Yisroel for 10 people, a new minivan, or $20,000 cash. Only 2,800 tickets will be sold. The drawing will be held in late December or early January.

Big yasher koach in advance and please click the link and buy a ticket!

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Two Mysterious Patterns That Beg For an Explanation in Parshas Vayeshev

I know these issues are addressed in seforim but they really jumped out at me this week as I did shnayim mikra and I didn't have time to look them up.

1) Levushim: It just keeps coming up. Yaakov gives Yosef a special levush. The brothers remove Yosef's levush. They dip the levush in blood and show it to their father as their preferred means of communicating Yosef's "death." In Mitzrayim, Yosef leaves his levush with Eishes Potifar. Yosef is put in a new levush when he is removed from prison. Yosef is dressed in a new levush when he is appointed as mishne l'melech. The question isn't necessarily why these things happened. Rather, the question is why the Torah places so much emphasis on levushim in the story of Yosef.

2) Who bought Yosef Initially: Superficially, the Torah's inconsistency with regard to who initially bought/transported/subsequently sold Yosef is troubling. As I reviewed the story, the inconsistencies became less troubling and more mysterious as I realized that the numerous seemingly gratuitous references to who played which part in the sale/transport/resale of Yosef are far to spread out and "unnecessary" to be "coincidental." The inconsistencies are so pervasive and gratuitous that the repeated references are clearly purposeful. I just don't know what the purpose is.

Maybe I'll find some answers over Shabbos!

Rav Moshe Weinberger Drasha at Breslov Research Institute Dinner Video/Summary

Above is the Breslov Research Institute's video of Rav Weinberger speaking at their dinner. It was very nice. My wife and I were very uplifted by it and there were great people there. They are very close to finishing the last volume of their annotated Likutei Moharan in English. So please go to their website to help make a sponsorship of it, large or small!

One of my holy brothers at Aish Kodesh in Woodmere is Dr. Ephraim Nudman. He wrote up the following summary of what Rav Weinberger said at the dinner. Enjoy!

The Ness (miracle) of R. Nachaman it's really mamash the Ness of Chanukkah.
The Sforno in parashas Ki  Tissah explains that before the Egel there was no need for ONE place to serve Hashem, or that just one shevet should be in charge of the service. At that time Hashem could be served anywhere and all Jews could do it. But after the Chet, Hashem decided that we needed a special place the, Bais Hamikdash, and a select group within the Jewish peoplea, the kohanim, to be in charge of the service.
The Ramban in parashas B'haaloscha says that with the Neros (lights) of Chanukkah we can bring down the light of the Bais hamikdash (symbolized by its Menorah) even after the churban (destruction) even today, and until the end of times. We can bring down mamash the fire of the Bais hamikdash into our homes. And there is no greater ness then that. In our simple Jewish homes, even with all their problems and distance from kedusha, we can serve Hashem in the original way, just like before the Chet Ha Egel. Any simple Jew and in any corner of the world Hashem brings the Bais Hamikdash to us.
Despite the Churban (destruction) in our own lives, and despite all our sins and our lackings, when Chanukkah comes around, we all become Kohanim in the Bais Hamikdash anywhere in the world we might be. Even in the Warsaw Getto or the concentration camps if a Jew managed to light a Chanukkah candle, we could access that light. And there is no greater ness.
In Likutey Halachos 4, in the section discusing Hashkamas Haboker (getting up in the morning) R. Nosson talks about Chanukkah and he goes into a discussion about Bikur Cholim (visiting the sick). When you're sitting at home healthy and doing well, and you make a decision to leave that comfort and go visit a sick person it's a big thing. Because when someone is sick, and he feels alone and frightened nothing would help more then the face of a friend who cares. You go visit him and you help him anyway you can, or say some warm words of chizuk, then you draw chiyus (life force) into a life that is in a state of churban.
And that's how R. Nosson explains Chanukkah. The Jews were not well. The Bais Hamikdash was ending. Galus (exile) was coming. When all of that would happen they would be like a sick person that can't  do mitzvos and  serve Hashem normally. 
When a person is well and wants to see the King he has to make many hachanos (preparations) to make himself worthy. But if you are sick and you happen to be close to the king, or even more so if you are His child, then there is a hisorerus (awakening) of rachmanus (compassion) in the King and He leaves His palace to bring chiyus to the one He loves.
This is why the Schinah is always by the bed of a choleh (sick person).
And Chanukkah is the Yom Tov of knowing that in our galus, in our churban, in our distance, Hashem is still with us.
R. Nachman's name has the same letters as "Nachal Noveah Mekor Chochma," a "Flowing River, the Source of Wisdom." The word for river, Nachal  has the same letters as "Nafsheinu Chiksa L'Hashem" (Tehillim 33): "Our souls are waiting/longing for Hashem". Chanukkah is the Yom Tov for the sick Jewish people that brings the Shchina into our lives.
What is special about R. Nachman? What separates him from other Tzaddikim? Some Tzaddikim are different: R. Shimon bar Yochai, the Baal Shem Tov, R. Nachman. The fact that this gathering can happen today shows there is something different about R. Nachman.
When a person is not well he is alone, like the passuk said in the parsha we just read "Vayvaser Yaakov levado" "and Yaakov was left alone".
The Tzaddik that descends from his loftiness to meet the people at their level is in the secret of Yosef HaTzaddik.  R. Nosson says in Likutey Halachos that a Tzaddik is driven and compelled to spend his life finding the best, the Tov in every Jew.
In next week's parsha the passuk says about Yosef "Ve hu naar et bnei Bilha v'et bnei Zilpah" "and Yosef behaved youthfully  with the children of Bilha and the children of Zilpah". The children of the shfachos (maidservants) Zilpah and Bilah represent Jews who are at a lower level, confussed. And Yosef acted like a naar with them. The Tzaddik has to go down and enclose himself in stories and simple things to come down to the level of the people. Like R. Nachman with the story of the Prince  and the Turkey, going under the table and behaving in a seemingly foolish way to rectify someone who is sick and broken.
Yosef brothers didn't understand him or what he was trying to do. Like all the followers of R. Nachman. They were misunderstood and suffered tremendous opposition at the beginning for going down to the "Bnei Hashfachos" the simple Jews. They were making themselves into Chanukkah candles to illuminate the Jewish people.
This teaching of R. Nosson is based on the 30th Torah in Likutey Moharan. In seif Beis (2) R. Nachman says we all need a Rebbe that can bring Hasagas Elokus (grasping of Godliness) to our level so that even people like us can understand it. The smaller and farther away we are the greater the Rebbe we need. Like the sicker a person is the bigger the doctor he needs.
And this is why after so many years we are drawn to R. Nachman. We are lonely and sick, struggling with the Saro Shel Eisav (Angel of Eisav) in the darkness. And R. Nachman says "you're not alone, the Shchinah is with you, I'm with you". And he tells us that just as we are seeking Hashem He is seeking us. 
There's a story about a lone chassid in a village. Not only was he the only chassid but he was the only Jew. And he had a daughter that, being lonely, ended up getting involved with a goy, that not only was a goy but also an abusive shiker (drunk). Finally she was living in the convent getting ready to convert and marry this man. The father in his desperation decided to make the long journey to visit his Rebbe, the Rav Shimon Skernovitzer, to seek his advice. The Rebbe hears the story and decides to make the trip back to the village. There he makes his way to the convent and manages to smuggle in a letter to the girl just asking her to come meet him at the corner. The girl didn't answer but the Skernovitzer stood there in the corner for three days. He davened and davened until that night she came to him asking him to save her and take her away. Rav Shimon Skernovitzer stops and asks her what made her change her mind. And the girl said "I knew you would never leave without me".
The true Tzaddik never leaves without any of us. No matter how far we are or were we are stuck. We know R. Nachman is not leaving without us. 

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Lubavitcher Rebbe: We Must Show Great Respect to Those with a Different Derech

Below, see a quote from a letter from the Lubavitcher Rebbe that relates to (though it is not the same as) our discussion of the various types of avodah/Torah which are appropriate for different people (see HERE and HERE) depending on their individual nature/shoresh neshama. ([Update] See also this related discussion about whether it is the Chabad belief that Chabad is the only true form of Yiddishkeit.)

In the last line, he says "It is necessary and one is obligated to look positively on every observant person and to treat them with great respect even if his way is not ones own way since his is a servant of Hashem."

(אגרות קודש > כרך כו > ט'תתצג)

כיון שהגמרא מעידה שהם "תלמידי רבי עקיבא", הרי מובן שהיו ראויים לתואר זה, היינו שלמדו באופן שהורה להם התנא הגדול והחכם הדגול,בהתמדה ושקידה וקיימו מצוותי' במסירת-נפש.

מזה מובן שמה שלא נהגו כבוד זה לזה, לא הי' זה מחמת דברים של מה בכך, ח"ו, אלא הי' להם יסוד וטעם בזה בהתאם לערך "תלמידי רבי עקיבא".

והביאור בזה הוא על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה שאין דיעותיהם של בני אדם שוות, שמזה מובן שגם בעבודת השם יתברך, בלימוד התורה וקיום המצוות, אינם שווים: אצל האחד כל זה בא בעיקר מתוך אהבת השם, אצל השני הוא בעיקר מתוך יראת השם, ואצל השלישי הוא בעיקר מתוך קבלת עול, וכו'. – אף שכמובן ופשוט בנוגע למעשה אין חילוק ביניהם וקיימו התומ"צ במילואם ובשלימותם. – ובהיותם תלמידי רבי עקיבא, הרי בודאי שהיו אנשי אמת, שעבודתם היתה באמיתיות ובפנימיות שהחדירה כל תוך-תוכם, באופן שדוקא דרכם נראתה להם הנכונה באמת, ומי שלא הגיע למדריגה זו הרי, לפי דעתם, חסר הוא בשלימות. והיות שהיו תלמידי ר' עקיבא שאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", לא הסתפקו בזה שכל אחד בעצמו הלך מחיל אל חיל בדרכו העולה בית א-ל, אלא השתדלו גם כן להשפיע על חבריהם שגם הם יעבדו את השם באופן זה דוקא, ואלה שלא קיבלו הדבר – לא יכלו לנהוג בהם כבוד ככל הדרוש מתלמידי רבי עקיבא.

מהאמור מובן שסיפור הגמרא בנוגע לל"ג בעומר מלמדנו איך צריכה להיות הנהגת כל אחד ואחד מאתנו, וההוראה היא בשלשה ענינים:

א) עבודת השם, לימוד התורה וקיום המצוות, מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו, צריכה להיות עבודה תמה ואמיתית ובחיות המחי' את כל האדם והנהגתו היום-יומית.

ב) זה כולל כמובן ופשוט מצות ואהבת לרעך כמוך, שגם אותה צריך לקיים בחיות ובשלימות הכי גדולה.

ג) ויחד עם האמור צריך וחייב אדם להביט בעין יפה על כל שומר תורה ומצוה ולנהוג בו כבוד גדול, אם אפילו דרכו היא לא דרכו הוא; כיון שעובד ה' הוא

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Rabbi Lazer Brody Speaking Tomorrow Night in Woodmere

Please come to 354 Eastwood Rd. in Woodmere tomorrow (Tuesday) night, Dec. 13th at 8 PM for a shiur with R. Lazer Brody. For more information email david(at)breslev.co.il.

Kol tuv!

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Arugas Habosem: Follow and Accept Hashem's Particular Path for You

Rav Moshe Weinberger gave over a piece from the Arugas Habosem (on parshas Chayei Sara) from Hungary to illustrate the universality of the teaching from Rav Kook's Oros Hatorah that I translated here a couple of weeks ago, that each person's path in learning Torah, doing mitzvos, and in life generally is unique and that there is not only one way (*within* Torah) to serve Hashem. It also connects to the fascinating debate in the comments on the piece from the Lubavitcher Rebbe that has been going on for the last couple of days. Here is my summary of the Arugas Habosem with some of Rav Weinberger's explanations interspersed:

The pasuk in Tehillim (101:6) says "My eyes are on the faithful of the earth." Why "of the earth?" Why not "of spirit" and why not the "righteous," "pious," etc. of the earth? 

He quotes the gemara in Chulin 60a that Hashem created everything and everyone with its advance consent. The earth, prior to its creation, could have complained, "Why can't I be created, like the heavens and their hosts (angels, sefiros, etc.), to be a spiritual creation with a revealed way of serving G-d!? Why are my hosts bugs, animals, and trees!?" Instead, since the earth was in fact created, it must be that the earth responded that if being the lowly physical earth is Hashem's will for it, then it wants that too. That's why the earth is called "eretz," from the word "rotzeh," "wanting," because the earth only wanted to do Hashem's will, and not what it would have wanted for itself.

Hashem has a different plan for each person in their Avodas Hashem. Some are meant to focus on Torah, some on tefila, and some on chesed. Others are meant to go out to work and fulfill the mitzvos related to work, which are many, both in the area of between man and G-d and between man and his fellow man. And *there is no difference between whether one's service in this way or in that way.*

From this we learn that no one should complain, "Why wasn't I created with a sharper head for learning? Why do my natural inclinations or circumstances lead me to a more physical path and not a more spiritual path?" Rather, Hashem wants us to be like the earth, which faithfully accepted the "less spiritual" role Hashem had in mind for it. 

Similarly we see that Eliezer Eved Avraham served Avraham faithfully for so many years, was his partner in teaching Torah, and always longed to connect to Avraham and the Jewish people by having his daughter marry Yitzchak. Nevertheless, when Avraham broke the world-crushing news that Eliezer's daughter could not marry Yitzchak, and that he himself had to be the one to find a different wife for Yitzchak, he did not drag his feet, complain, or quit. Avraham told him to swear in the name of "the G-d of the heavens and the G-d of the earth" to remind him that Hashem is no less the G-d of the "lowly" earth than he is of the heavens. Just as the earth joyfully accepted that its role in Hashem's master plan was not to serve Hashem in an openly ruchnius'dikeh way, so too Eliezer should accept that his role was not to be connected to the Jewish people, but rather was to serve Hashem in the world of "arur," not "baruch."

We could save so much aggravation and stress if we do not feel or teach or children that there is only *one* true mesorah/derech of serving G-d. If this teaching of the tzadikim, which one recognizes as being the natural, true approach, were plastered all over Bnei Brak and Lakewood, we would have a people who know that they should serve Hashem with a ratzon in the particular way that their nature and circumstances dictate, instead of thinking that they have to be like someone else or go only in one particular way.

IY"H, we should live with this torah of the Arugas Habosem and accept our unique role in the service of Hashem with love and enthusiasm.

Breslov Research Dinner with Rav Moshe Weinberger THIS SUNDAY NIGHT

This Sunday night at 7:30 is the Breslov Research Institute Dinner at the Young Israel of Lawrence-Cedarhurst where Rav Moshe Weinberger is speaking. My wife and I will be there and it would be very worthwhile to support Rav Chaim Kramer's work by making a donation or coming to the Breslov Research institute dinner on December 11, which is a Sunday. Please support them by making a reservation for the dinner HERE or to just make a donation.

Kol tuv! See below for the flyer:

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Sicha from Lubavitcher Rebbe - Work is Avodas Hashem, Not Departure from it

A gracious reader shared the below message and quote from a sicha from the Lubavitcher Rebbe, zy"a in both English and Hebrew, which emphasizes the importance of viewing one's work for parnasa as part of one's avodas Hashem, rather than a break from it:

In regards to "avodas haavoda" I was recently shown saw a sicha from the Lubavitcher Rebbe on parshas vayeitzei. Never seen anything so validating for work as an avoda as this anywhere. Its lengthy but I attached to main part to the end of the email. I find it very inspiring in my own working life.

"It’s known from Chazal that “Hashem desires to dwell in the lower world”, i.e. Hashems dwelling place is not in the higher spiritual worlds rather it is specifically here in this lowest physical world, a world “so low that there is no level lower than it” (as the Alter Rebbe writes).

This is the purpose of the service of the Jewish people in general, and specifically during Golus. The purpose is that through their work in purifying the world (through performing Mitzvos using physical objects and through performing all their action for the sake of heaven so that the physical objects they use for serving Hashem become sanctified) the world become a fitting vessel for the highest Kedusha, and when this service is completed (with the coming of Moshisch) the entire world will be Hashem’s “dwelling”.

With this the two aspects of “Zevulun” can be understood. 1) The name “Zevulun” from the usage “Beis Zevul” a permanent dwelling. 2) The aspect of “Zevulun” as the working person (not the full-time learner) - since the drawing down of holiness into the physical world is mainly through the service of working people, since through working with physical matters for the same of heaven and performing Mitzvos they make the physical world a “dwelling” of Hashem. Through the work of Zevulun the “Bais Zevul” is made - a “dwelling place” for Hashem. This is the reason why in the verse Zevulun (representing working people) comes before Yisachar (fulltime learners), since this is the greatness of Zevulun over Yisachar.

This is the reason why we see that until Moshiach comes, when all our physical work will be done by others, most of the Jewish people are working people and not fulltime learners. This is because the goal of making this lower world into a dwelling place for Hashem is accomplished mainly through Zevulun.

Through this we can also understand that in regards to Yacov. 1) Since the dwelling place for Hashem is to be specifically in the lower world Yacov made his main dwelling place connected to Zevulun (since tzadikim resemble their creator) which means working with the physical world. 2) Yacovs activities in raising the family of Shevatim, the foundation of Clal Yisroel, was specifically in Charan as our sages say “Hashems anger (Charon Af) in the world” a place that was at the lowest level and in a time when Yacovs service itself was similar to the service of Zevulun - not a fulltime learner - but a worker in the house of Lavan.

However, we still need to explain this further. After all the main thing of Yacov was Torah. As we know that the world rests on three pillars. Torah, Avoda, Gemilus Chasadim these three correspond to the three forefathers with Yacov corresponding to Torah. Since this is so, even though Zevulun has an advantage, this is not a reason why Yacov should make his main dwelling place by Zevulun. What is the connection between the greatness of Zevulun and Yacov who's greatness is Torah?

To explain this we need to preface with an explanation of the greatness of the service of Zevulun - how specifically through his service the world will be transformed to a Hashems “dwelling”. One can ask: since the value of Zevulun is specifically during the time of “work” - when we are still involved with cleansing and purifying worldly things to transform them to vessels that are fit for Kedusha until the entire world is transformed to a dwelling for Hashem - what about after Moshiach comes when the “work” of purifying is over? Then there would seem to be no value to the work of Zevulun, since all our physical work will be done by others. Even more so when Moshiach comes “the entire world will only be involved with knowledge of Hashem” as the Rambam states.

It would seem therefore that the service of Zevulun is temporary and not eternal. So how can it be that specifically through Zevulun a permanent dwelling place for Hashem will be created? It would make more sense to say that Hashems permanent dwelling place will be created through Torah, since the Torah is eternal and can never be changed, it remains as it is eternally.

The following is an explanation. It’s true that a permanent dwelling place cannot be made possible except through something eternal, such as the Jewish people or the Torah - since they cleave to Hashem they are eternal. However the reason why this dwelling place for Hashem is made specifically through Zevulun is because through Zevulun (not only is the temporary world purified) but though his service even the Torah and the Jewish people are revealed in all their power and eternity.


The torah writes that “In order to test you to know if you truly love Hashem” - that through trials and tests the true power of ones love for Hashem becomes revealed. This is explained in other places as well. The Rambam writes that a Baal Teshuva that has tasted the taste of sin and refrains by conquering his desires is even greater than a Tzadik who never tasted sin.


This is since one who was never tested is not sure to remain on his spiritual level in all situations as opposed to a true Baal Teshuva, his soul power to resist temptation was revealed and so he will not fall into sin again in the same situation. The same applies to our topic here.


As long as the Jewish people are not involved with dealing with the world to purify and elevate it - even if they are involved in Torah and Avodas Hashem - the strength and eternity of their souls has not been fully revealed and actualized. Therefore this is not the type of service that can create a actualized dwelling place for Hashem. Specifically through Zevulun who deals with the lowest world (a world so low that there is nothing lower in terms of the hiddenness of Hashems light) and still is involved with Torah and keeping Mitzvos - this reveals the true eternal strength of connection to Hashem creating a dwelling place for the Shechina in an eternal and permanent manner.

The practical outcome of the above explanation is as follows:

Even though most of “Zevulun’s” time is spent involved with worldly matters (for the sake of Heaven) he is still obligated to set aside times for Torah study and Tefilah. But the explanation is not that working people must “also” set aside time for Torah study and Tefillah but rather that the true greatness of Zevulun even over Yisachar comes about through their service in Torah and Tefila. Even though they work with secular matters (transforming them to holiness) creating a “dwelling place” but in order for this to have its full strength this comes about through their Torah study and Tefila on Shabbos (when they are freed from business matters). Then their Torah study and Tefilah is even greater than that of a full time learner.

As the Alter Rebbe writes “This is the mistake of the working people that they think they can’t daven as well as full time learners - but the opposite is the case they can daven at a greater level since the advantage of light is noticeable specifically through darkness”. The same applies to Torah study since a working person has to force himself (against distractions of the outside world) to engage in Torah this results in his Torah study being even greater that a full time learner.

Furthermore this (Torah and Tefila) is not just an additional factor to a working persons main mission to make the world a “Bais Zevul” (permanent dwelling) for Hashem rather it is connected to this very mission. The greatness of this permanent dwelling is demonstrated specifically through Torah study and Tefila at length specifically on Shabbos.

Through this we can bring closer the day that is fully Shabbos and peaceful for everlasting, quickly actually in our days."

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל31 "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", כלו­מר, "דירתו" של הקב"ה אינה בעולמות עליונים, שהם עולמות רוחניים, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי התחתון, ועד, כמ"ש רבינו הזקן32, ש"הוא התחתון ב­מדריגה שאין תחתון למטה ממנו".

וזוהי הכוונה והמטרה של עבודת בנ"י בכלל, ובפרט בכל משך זמן ה­גלות, שע"י עבודתם בבירור וזיכוך ה­עולם (בעשיית מצוות בדברים גשמיים, וכן עשיית "כל מעשיך לשם שמים" — שעי"ז מקדשים דברים הגשמיים שבהם עובדים את השם) נעשה העולם כלי הראוי לקדושה העליונה, ובגמר עבודה זו (בביאת המשיח) יהי' כל העולם כולו "דירה" להקב"ה33.

ובזה מובן הקשר בין שני הענינים שב"זבולון" — (א) השם זבולון, מלשון "בית זבול", דירת קבע, (ב) ענינו של זבולון: בעל עסק (ולא יושב אהל) — כי המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר ע"י עבודתם של בעלי עסקים34, שע"י שעוסקים בענינים גשמיים של העולם לש"ש ומקיימים בהם מצות כו', עושים את העולם הזה הגשמי "דירה" להקב"ה; בעבודת זבולון נעשה ה"בית זבול" — דירה לו ית'.

וזהו הטעם של הקדמת זבולון (בעלי עסק) ליששכר (יושבי אהל) — "שמח זבולון בצאתך (ואח"כ) ויששכר באהלך" (כנ"ל ס"ב) — לפי שבענין עשיית דירה להקב"ה, שזהו "בתחתונים" דוקא, בגש­מיות העולם "שאין תחתון למטה ממנו" —

137

יש יתרון בעבודת זבולון על עבודת יששכר, כנ"ל.

וי"ל שזהו הטעם שאנו רואים כי עד בוא הזמן שמלאכתם נעשית ע"י אחרים — לאחרי ביאת משיח35 — רוב בנ"י הם בעלי עסק ולא יושבי אהל, ובלשון חז"ל35 "הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן" והתורה על הרוב תדבר36 — כי להשלים מטרה זו — לעשות העולם הזה התחתון דירה לו ית', זה נעשה בעיקר על ידי "זבולון" דוקא, כנ"ל.

וע"פ כל הנ"ל יובן גם בנוגע ליעקב: (א) מכיון שדירתו של הקב"ה היא בתחתונים דוקא, לכן גם קביעת "עיקר דירתו" של יעקב (שצדיקים דומין ל­בוראן כנ"ל) קשורה דוקא בענינו של "זבולון"37 — עבודה בגשמיות העולם; (ב) פעולתו בהעמדת השבטים — שזה הי' יסודו של עם ישראל כנ"ל — היתה דוקא ב"חרן", "חרון אף של מקום (בעו­לם)"38, במקום ש"אין תחתון למטה מ­מנו", ובזמן כאשר אופן עבודתו של יעקב עצמו הי' בדומה לעבודתו של "זבולון" — לא יושב אהל, אלא פועל בבית לבן.

ה. אבל לכאורה עדיין חסר ביאור: סו"ס הרי ענינו של יעקב הוא תורה כנ"ל, וכידוע39 בענין ג' העמודים שעלי­הם העולם עומד, תורה עבודה וגמ"ח40, שהם כנגד ג' האבות, ויעקב הוא כנגד קו התורה — וא"כ אף שיש יתרון מעלה בזבולון, מ"מ אין זה טעם, לכאורה, שמעלה זו תכריע בקביעת עיקר מקום דירתו של יעקב — ומהו הקשר וה­שייכות דמעלה זו שבזבולון לענינו של יעקב — תורה?

ויובן זה בהקדם תוס' ביאור במעלת עבודת זבולון, שדוקא על ידי עבודה זו נעשה העולם דירה לו ית'. דלכאורה: מעלת ענינו של זבולון היא רק בעת העבודה — כאשר עסוקים (עדיין) בבי­רור וזיכוך של עניני העולם לעשותם כלים לקדושה עד וקודם שכל העולם כולו ייהפך לדירה לו ית'; אבל לאחרי גמר העבודה, ויקויים היעוד41 "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" — הרי אז, אין צורך לכאורה לעבודתו של זבולון ובלשון חז"ל35 מלאכתן נעשית ע"י אחרים [ולהעיר ממ"ש אדמו"ר הזקן42 יתירה מזה שלעת"ל לא תהי' העבודה לברר טוב מן הרע אלא רק עליות ב­קדושה גופא]; ויתירה מזה הרי בבוא משיח צדקנו יהי' (בלשון הרמב"ם43) "עסק כל העולם. . לדעת את ה' בלבד", "תורתו אומנתו"44.

ונמצא, לכאורה, שעבודת זבולון היא ענין עראי, ואין בה ענין הנצחיות; ו­כיצד מתאים שדוקא ע"י עבודת זבולון יהי' ענין ה"דירה"45, "בית זבול", דירת קבע (כביכול) של הקב"ה?

והי' מסתבר לומר שדירת קבע של הקב"ה תהי' ע"י ובענין תורה46, שהתורה היא נצחית ולא תהי' מוחלפת*46, "עומדת לעולם ולעולמי עולמים"47.

ו. ויש לומר הביאור בזה:

"דירה" באופן של קבע ונצחיות אמנם לא יתכן אלא בדבר שהוא נצחי, כ­ישראל48 ותורה, שלהיותם דבוקים בה' הם נצחיים49; ומה שה"דירה" נעשית דוקא על ידי עבודת זבולון, הוא (לא מצד עצם פעולת הזיכוך ובירור של ה­עולם, שזהו רק ענין עראי, כנ"ל, אלא) מפני שעל ידי עבודה זו בא לידי גילוי התוקף והנצחיות שבישראל ותורה.

ובהקדם תוכן הכתוב50 "מנסה ה"א אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה"א גו'", שע"י נסיונות בא לידי גילוי — תוקף האהבה לה'.

וע"ד המבואר במ"א51 בביאור דברי הרמב"ם52 בענין בעל תשובה ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" ומעלתו על צדיקים "שלא חטאו מעולם" — דמי שלא טעם טעם חטא אינו מובטח שהוא יעמוד בצדקתו בכל המצבים, גם אם יהי' בנסיונות שאינו רגיל בהם כו', ובמילא לא בא לפועל וגם לא לגילוי תוקפו הדרוש לעמידה בנסיונות אלה;

משא"כ בעל תשובה ש"טעם טעם ה­חטא ופירש ממנו וכבש יצרו", הרי נת­גלה ובא לפועל תוקפו ולא יכשל עוד הפעם (ובלשון הרמב"ם53 "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב כו' לעולם").

וכן בעניננו: כל זמן שאין לבנ"י מו"מ בעניני העולם לבררם ולזככם, אף ש­עוסקים בתורה ועבודת ה' — בכ"ז הרי התוקף והנצחיות שבנשמתם לא בא ע­דיין לידי גילוי ועאכו"כ לא לידי פועל בעבודתם, ולכן אין זו עבודה שתעשה בפועל דירה להקב"ה.

דוקא בעבודת זבולון, שעוסק ב"תח­תונים" — "שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית'"54 — ומ"מ עוסקים ב­תורה ומקיימים מצוות וכו', ה"ז מגלה וכו' את התוקף55, להיותם דבוקים

בתכלית עם השם. ובזה נעשים "דירה" לשכינה באופן קבוע ונצחי56.

וזהו הקשר בין ענין ה"דירה" העתי­דה להיות בגמר העבודה (דכל משך זמן הגלות), עם זה שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . יהיו ישראל חכמים גדולים כו'", לימוד ה­תורה באופן של תורתו אומנתו — כי ענין ה"דירה", "דירת קבע" של הקב"ה, מתגלה בעסק התורה של ישראל, אלא כדי שעסק זה יהי' בתכלית השלימות ה"ז לאחרי העבודה כל משך זמן הגלות.

וע"פ הנ"ל מובן שאין סתירה בין שני הענינים שביעקב — (א) שענינו הוא תו­רה, כנ"ל, (ב) שלימות הצלחתו באופן ד"ויפרוץ האיש מאד מאד" והעמדת שבטי ישראל כו' באו דוקא בעת וע"י עבודתו בבית לבן — כי: כדי שהתורה תהי' אצל יעקב בקביעות ולתמיד בלי כל הגבלה ("מאד מאד") — ה"ז בא עי"ז שיעקב הי' ב"חרון אף של מקום (בעו­לם)", ושם הי' רועה צאן (פועלו של לבן), שאז נמשך ונתגלה בתורתו ועבו­דתו של יעקב שיהי' "ויפרוץ האיש מאד מאד", למעלה מכל מדידה והגבלה.

ז. מענין האמור — שהעילוי הנפעל על ידי עבודת "זבולון" בבירור וזיכוך העולם יבא לידי גילוי בלימוד התורה של ימות המשיח — יש גם נפק"מ ב­מעשה בפועל בעבודתנו עתה:

אף שבכמות רוב זמנו של "זבולון" הוא בהתעסקות בעניני העולם (לשם שמים כו') — מ"מ, הוא מחוייב לקבוע עתים לתורה, וכן לעסוק בעבודת התפלה.

וע"פ המבואר לעיל מובן, שאין ה­פירוש בזה שגם בעלי עסק מחוייבים בלימוד התורה ועבודת התפלה, אלא — שלימות העילוי שבזבולון לגבי יששכר (זה שעל ידי עבודתם עושים דירה ל­הקב"ה, דירת קבע ונצחי) מתגלה בהם בעבודתם בתורה ותפלה57. וי"ל דהבחי­נה שבהיותו עסוק בעובדין דחול — עבד עבודתו כדבעי ועשה ה"דירה", וכ"ז מאיר באופן קבוע, היא כאשר לימודו ועבודתו ביום השבת (שאז פנוי מפרק­מטיא) היא באופן נעלה ביותר, גם מ­עבודת יושבי אהל.

ויש לומר, שזוהי כוונת רבינו הזקן באגרתו הידועה58, ש"בשבתות וימים טובים שגם כל בעלי עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם ב­כוונת לבם ונפשם לה' ואדרבה עליהם

מוטל ביתר שאת ויתר עז" — די"ל ש­כוונתו אינה רק בנוגע להחיוב, שחל עליהם ביתר שאת ויתר עז (מיושבי אהל שיש להם פנאי להאריך בתפלה גם ב­ימות החול), אלא שעבודת התפלה שלהם היא "ביתר שאת ויתר עז" מתפלת יושבי אהל.

וכמו שביאר אדה"ז במק"א59, ש"זהו טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי אוה­לים כי אדרבה נהפוך הוא שהם יכולים להתפלל יותר כי יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא", וכמו שמבאר שם, שדוקא משום שבימי החול טרודים בעניני פר­נסה כו', הנה אח"כ בעת התפלה יכולים לעורר בעצמם אהבה בלתי מוגבלת ("ב­כל מאדך").

ועד"ז הוא בנוגע לקביעות עתים בתורה — שיש יתרון מעלה בקביעות עתים לתורה של הבעלי עסק מפני "ש­הוא בחי' אתכפייא יותר מביושבי אוה­לים"60, שזה שהבעל עסק כופה את עצמו כו' (נגד טרדותיו בעניני העולם) לעסוק בתורה, פועל שלימוד התורה שלו הוא באופן נעלה יותר מיושבי אהל.

וזוהי ההוראה במעשה בפועל לרובם של בנ"י — שאופן עבודתם הוא ע"ד העבודה דבעלי עסקים (וגם עוסקים ב­צרכי ציבור הם בכלל זה): לכל לראש צריכים להוסיף בקביעות עתים לתורה, והקביעות צריכה להיות באופן דקביעות בנפש, וביום השבת צריכים גם לעסוק בעבודת התפלה באריכות,

ואין זה דבר נוסף על שליחותם ה­עיקרית לעשות את העולם "בית זבול" לו ית', אלא קשורים זב"ז: העילוי של "בית זבול" הנעשה על ידי עבודתם בא לידי גילוי אצלם בלימוד תורתם וב­עבודתם בתפלה ובפרט בהאריכות ביום השבת.

ועל ידי זה מקרבים עוד יותר בוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, במהרה בימינו ממש.

(משיחות ש"פ ויקרא תשמ"ב, ליל ה' דסוכות תשמ"ג)

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.

Rav Moshe Weinberger - Vayeitze - We are the Ladder

Rav Weinberger was away last week in Eretz Yisroel, so sorry that there was no summary last week. Below, please find Rav Weinberger's Shabbos morning drasha from this Shabbos, Parshas Vayeitze. See here for past write-ups. Also, thousands of Rav Weinberger's shiurim are available online HERE.

Rav Moshe Weinberger

Parshas Vayeitze 5772

We are the Ladder

Parshas ויצא is the nineteenth birthday of the Shul. It is known that one’s birthday is a time of חשבון הנפש, spiritual accounting. We must therefore look at the parsha to help us examine where we are holding as a קהלה, a congregation.

The story of Yaakov Avinu is the story of all of our lives in גלות, exile. Every single moment, we live with “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה,” “and Yaakov went out of Beer Sheva and went to Charan.” According to the Zohar (Vayeitze 147a), “חָרָנָה,” “to Charan,” comes from the words “חרון אף,” anger. In orther words, whenever we leave our little Eretz Yisroels, our Shuls and our yeshivos and go out into the world, we are in a strange place, in exile. As spiritual people, we are strangers in our daily physical lives. We therefore live with the story of Yaakov Avinu entering his exile every single moment of every single day as we go into our own personal exiles. What does Yaakov’s experience teach us about how to view our life in גלות, exile?

When Yaakov lays down to sleep, the pasuk says “וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.,” “and he dreamt and behold there was a ladder standing on the earth and its top was in the heavens and behold, angels of G-d were assending and descending בּוֹ.” There is a dispute in Bereishis Raba (68:12) regarding the subject of the word “בּוֹ,” which could be read to mean “on him” or “on it.” One opinion is that the angels were ascending and descending the ladder. But the Medresh offers the following explanation according to the opinion that the angels were ascending and descending on Yaakov Avinu:

עולים ויורדים ביעקב ... אפזים בו קפזים בו שונטים בו שנאמר (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה עולים למעלה ורואים איקונין שלו ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן.

The [interpretation of the fact that the] angels were ascending and descending in Yaakov is that they were praising him (ascending) and criticizing him (descending). As it says in Yeshaya 49:3, “Yisroel, in whom You are glorified.” "You are the the one whose face is carved above." They ascended and saw his face and they descended below and found him sleeping.

The angels wondered, “How could it be that this person who is so great that Hashem takes such pride in him and his face is carved above under the Throne of Glory is sleeping his life away?” Each of our faces, the children of Yaakov, living in exile just as Yaakov was, are also carved up above on Hashem’s Throne of Glory. We have such great potential that Hashem exults in our greatness and carved each and every one of our faces above in שמים, in heaven. We do not realize our own greatness and meaning, so we sleep our lives away.

In prior generations, it was hard for someone to imagine how one could be in one place and his face could be somewhere else. Even in the time of the Chofetz Chaim, someone told him about the invention of the telephone, and he commented, “Listen to the power of speech; a Jew can say something in Radin, and someone will hear him in Vilna!” Today it is easy for us to imagine this concept. I do not know how it works exactly, but I have heard that on “Facebook,” people take pictures and other people can look at them anywhere in the world. And on Skype, one can be in Eretz Yisroel, and he can talk to his grandchildren in New York and they can see each other’s faces as they talk.

This is the struggle that each of us faces when we go out into the world. We also struggle with the angels who say about us, “This is the person whose face is carved onto the Throne of Glory! Look, why is he sleeping?!” We learn from Yaakov that we cannot sleep through our lives, thinking, “Who am I? I’m just a סתם person, a regular guy.” We are not just “regular guys.” Angels, which deliver Hashem’s Divine influence to the whole world, pass through us to do their work.

When Yaakov wakes up, he says (Bereishis 28:16) “אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. ,” “Indeed Hashem is in this place and I did not know it.” Tzadikim explain this pasuk in the following way: The letters of the word “אָכֵן,” “indeed” in that pasuk stand for the words אריה, כרוב, נשר, lion, angel, and eagle, the three animals whose images Yechezkel says are carved on the great chariot in heaven (10:14). In other words, Yaakov started off knowning that in lofty places there are mystical creatures, the cherub, the angel, and the lion. But once he hears that the angels say that Yaakov’s own face is also carved above, he he says “וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.,” “and I did not know it.” The Hebrew word for “I” is “אָנֹכִי.” The letters of the word “אָנֹכִי” stand for the words אריה, כרוב, נשר, lion, cherub, eagele, and Yaakov! He was saying, “I knew there were great and spiritual things in Heaven, but I never knew that I was one of them!”

Yaakov was living the good life before he left Beer Sheva. He was able to sit and learn Torah all of the Time. He had a mother who loved him dearly. Everyting was good. But it was only after Yaakov left home and went into exile on the way to Charan that it was revealed to him that “ישראל אשר בך אתפאר,” that Hashem glorifies himself in him and that his face is carved in the כסא הכבוד, the Throne of Glory. Only in exile did he realize that he was the ladder, the conduit through which Hashem sends his Divine influence into the world.

We too are carved in Hashem’s throne. We must realize that we are important, and not סתם, not simple, regular people. Everything in this world is dependent on us.

There is a story that the bochurim in the yeshiva in Radin were complaining to one another about the השכלה’s, the enlightenment’s prevelence in Paris, which was plaguing the religious Jews there. The Chofetz Chaim told them that it is because of their ביטול תורה, the time they waste when they should be learning Torah in Radin talking about what’s happening in Paris, that makes it possible for Jews to fall prey to the enlightenment in Paris.

Our job is to wake up from our sleep, and realize that we are the ladder, our faces are carved in the Throne of Glory above, and Hashem takes pride in us. So it is up to us to wake up to take up the challenge of our potential and our importance in the world. “וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ,” “and Yaakov awoke from his slumber.” In contrast, with regard to Paroh, it says (Bereishis 41:4-5) “וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וַיִּישָׁן ,” “and Paroh woke up and went back to sleep.” We cannot be like Paroh and fall back asleep once we realize that we are great and that we really matter.

We must also realize that as a קהלת יעקב, a congregation of Yaakov, the image of our קהלה, our congregation is also carved on Hashem’s throne. We must look at ourselves and see if we are living up to to higher image of ourselves or whether we have become complacent and begun taking liberties in our כבוד התפלה, our respect for the davening in the Shul, in our learning, and in our בין אדם לחברו, the way we treat one another.

עם ירצה ה', with Hashem’s help, may we be זוכה, merit to wake up from our slumber and relize our importance and that we are the conduit through which Hashem brings everything good into the world. And through the openings that we create may we be זוכה to go together to Yerushalayim בביאת גואל צדק במהירה בימינו אמן, with Moshiach Tzidkeinu soon in our days.
 
Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.