The Difference Between the Avoda of Chassidim and Misnagdim

I received the below summary and text, which I have not yet had the chance to look at, but which sounds very interesting.

This is from a letter called Igeres HaVikuach VeHaSholom written either by the Tzemach Tzedek or one of the Talmidim of the Baal HaTanya. In it he explains how the difference in the Avoda of Misnagnim vs Chassidim is the difference between the Avoda of Baalei Teshuva vs Tzadikim. Here are the main points but it is really worth reading the entire thing if you have time.

... בין עבודת הצדיקים לעבודת הבעלי תשובה, כי עבודת הצדיקים היא שלא לזוז מדרך התורה כמלא נימה, ולקיים כל דקדוקי סופרים עד קצה האחרון עד שיד שכלם וכחם מגעת. אבל בעלי תשובה מצד שהילוכם בקודש ועבודתם היא בחילא יתיר ורעותא דליבא סגי כרשפי אש שלהבת־יה כנ״ל בארוכה, הנה בסיבה זו ידמה לפעמים לעין המביט בהבטה חיצונית שהם נוטים קצת מדיקדוק איזה מצוה. אבל ה׳ ית׳ יראה ללבב, כוונתם הרצויה מקרב איש ולב עמוק, כי מדריגתם מאד נעלה מהבטה חיצונית ואינון מלגיו יתיר, על דרך באהבתה תשגה תמיד. ומקור לזה מצינו בתורה שבכתב ובש״ס ראיות ניצחות כשמש בחצי

השמים לבלתי מתעקש ב״א לבו יראה דברי אמת.....

ומעתה שזכינו בעזרת ה׳ ית׳ לבאר ענין חילוקי מדריגות בעבודת ה׳ ית׳ של צדיקים גמורים ושל בעלי תשובה, יובן

היטב טעם לקריאת שני השמות של שני המחנות כנ״ל, כי הוא ית׳ השים שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות, ולכולם בשם יקרא מן השמים, וד״ל. דהנה מחנה אחד נקרא בשם מתנגדים, אמת מארץ תצמח שאין הוראת קריאת שם זה להם על כי מנגדי האמת המה ח״ו ובטעות ההמון, ח״ו למימר הכי ולא ניחא לי׳ למרייהו. אך טעם העיקרי לקריאת שם זה כי באמת הוא שמם המורה על מדריגתם בעבודת הקודש אשר עליהם, והוא ...  להתנהג דווקא על פי קו הדין המרומז בפסוק יקוו המים, וד״ל. וזהו שמם מתנגדים מורה על מדריגתם בעבודת ה׳ ית׳ שהם מתנהגים על פי שורת הדין, שלא ינטו מדיני התורה ודקדוקי המצות דרבנן עד קצה האחרון. ונראה לעין כל מנהגיהם עד״ז שאין משנים שום מנהג ישן ואפילו בניגון, וכן בענין הפיוטים הקבועים לנו מחז״ל, קל וחומר שלא לאחר זמן קריאת שמע ותפילה מזמן הקבוע לנו מש״ס ופוסקים, וכן בעמדם בתפילת שמונה עשרה באימה כעבדא קמי׳ מריה. וכן הרבה פרטים תקצר היריעה מהכיל שהם מדקדקים יותר נגד מחנה השני. והכל הולך אל מקום אחד, בלי לשנות ח״ו מקו ושורת הדין, אשר כמסמרות נטועים הם בלבם על פי הש״ס

ופוסקים. והוא מדריגת הצדיקים להצדיק את מעשיו בכל פרטיותיו לפני ה׳ ית׳ ולהיות צדיק בדינו, וד״ל.

אך יש עוד דרך ישר לפני ה׳, הוא דרך מחנה השני הנקרא בשם חסידים. והשם שמות בארץ לכולם בשם יקרא קרא , כי שמם זה מורה על מדריגתם והילוכם בקודש... וכאשר הקדמנו בעז״ה בביאור מדריגת בעלי תשובה שגבוהה מעלתן על מעלת ומדריגה צדיק גמור, לפי שלבם דואג בקרבם והם נרתעים לאחוריהם, ותמיד הם שבים ללכת ממדריגה למדריגה היותר גבוהה וזכה וברורה ואמיתית מצד שאינם שבעים כלל מדרכם וכנ״ל. ושפלים הם בעיניהם על הרגש קיצורם בעבודת ה׳ ית׳, ולכן צמאה נפשם אל ה׳ מקרב איש ולב עמוק ולהיות הולך באור התורה בכל יכלתו בחילא סגי ורעותא דליבא יתיר. והוא הוא דרך המחנה השני הנקראים בשם חסידים, שמדריגתם ועבודתם בקודש לפנים משורת הדין וקו השוה בנתיב המשפט...

ולהסביר הענין יותר למבקשי האמת בלתי מתעקשים ועומדים על דעתם ח״ו, נמשיל משל ומתוכו יובן

עומק כוונת ההילוך שני המחנות הנ״ל, אשר יחדיו יהיו תמים למעלה לפניו ית׳. משל למלך שהיו לו שני בנים, גם שניהם טובים ורצוים לפניו אך האחד נתגדל בבית המלך והשני נתגדל בארץ מרחק מעיר מלוכת אביו המלך, לימים זמן רב בא אותו האחד מארץ המרחק לאחיו שנתגדל בבית המלך, ונתוועדו יחדיו בעצה אחת לבוא למחר לפני המלך לאמר לפניו צפרא טבא כנימוס וחוק המלך על כל שרי המלך הקרובים לפניו. ונוסח הצפרא טבא הנ״ל ידוע על פי ציווי המלך שיאמר דווקא מרחוק ולא להתקרב אל המלך, וכל העובר על נימוס המלך או משנה הנוסח, אחת דתו להמית. והנה בבוא הבן אשר נתגדל עם המלך, וודאי כיוון לשונו ולא שינה הנוסח והנימוס הקבוע מאת המלך, ואמר בצפרא טבא המוטל עליו כהרגלו בכל יום ונפטר לביתו בשלום. אבל בבוא הבן השני אשר מארץ מרחק, הנה מצד ריחוקו מאת פני המלך זה זמן רב וכעת ראה את אביו פנים אל פנים, גברה עליו אהבת אביו וכיקד יקוד אש גברה עליו עד אשר נפל על צווארו וחבקו ונשקו, וגם בכה על צוואריו עוד בדברי חשק ואהבה עזה, שכח את נימוס וחוק הקבוע כנ״ל, והנה כל העומדים לפני המלך בעת ההיא ידמו בנפשם כי בן מות הוא מחמת ששינה את נימוסי המלך ונוסח הקבוע, אבל המלך בעצמו בראותו כוונתו הרצוי׳ וגודל תשוקתו אליו מקרב איש ולב עמוק שגברה עליו, וכיקד יקוד איש יקוד לבו עד שיצא מגדר דרך ארץ ונימוס ונוסח המלך, על כן צוה המלך לכבדו כבוד גדול ביתר שאת ויתר עז על כל שרי המלוכה לעיני כל העם, ומילא את משאלותיו ביתר שאת ויתר עז.

והנה המשל עמוק למבין, ובעזרת ה׳ בו יוסרו כל הספיקות בענין ההילוך שני המחנות הנ״ל, וכל אחד על מקומו יבא בשלום. גם הוסר בו הספק הגדול אשר לפעמים נמצא באנשי המחנה השני אשר באמצע תפילת שמונה עשרה שמוזהרים אנחנו בל נפסיק ח״ו בדיבור אפילו למלך ישראל, והם מדברים דברי אהבה וחזק, וקצת בלשון לע״ז (כמו גוואלד טאטע פאטער העלף זשע), כפי שנובע מלבם בעת ההיא וכפי גודל תשוקתם לה׳ ית׳ מצימאון נפשם מקרב איש ולב עמוק. וההולך בדרך התורה בל ינטו משורת הדין ישתומם על המראה הזאת להמביט בהבטה חיצונית, אבל באמת הכל הולך אל מקום אחד, וכמבואר במשל הנ״ל(ועיין מ״ש הראב״ע על פסוק באהבתה תשגה תמיד, פירוש תשגה כמו שגיון לדוד כר. ועיין בספר חרדים םפ״ז ד״ע שאלה ה׳ בענין התלהבות החשק, וכך כתב בפ״א מעשה

דרך החושק לשורר ולשוגג עיין שם וד״ל).

Click here to get Dixie Yid in your e-mail Inbox or here to subscribe in Google Reader.