Notes from Pre-Yom Kippur Bilvavi Shiur - In Hebrew

I have received another e-mail from my new holy friend in Eretz Yisroel, Uri Sender, who took notes at a shiur given by Rav Itamar Shwartz, shlita, in Yerushalayim, before Yom Kippur. The notes are in Hebrew, and contain a number of the points Rav Shwartz gave over in this particular shiur, though they were not reviewed by Rav Shwartz prior to my posting them. Please read, enjoy, and distribute.

-Dixie Yid (Picture courtesy of Judaica Heaven, where the print can be purchased)

שיעור לקראת יוה"כ, תשס"ח, ירושלים
(נקודות שציינתי במחברת)

עבודת הימים - עבודה של תשובה. עשי"ת עד יו"כ, בבחינה "ושבת עד ה' אלוקיך". עליה עד יוה"כ.
מצוות תשובה כוללת: חרטה, וידוי, קבלה לעתיד.
כל המצוות בד"כ שייכות להווה. בתשובה שייך עבר-חרטה, הווה-עצם המצווה,וידוי, עתיד-קבלה לעתיד.
זו המצווה היחידה שיש בה 3 הזמנים.
שורש - בפסחים נ"ד - 7 דברים קדמו לבריאת העולם ואחד מהם זו התשובה.
שמאיר בה אור שקדם לעולם, שאין בחינה של זמן. וכך מאחדת את 3 הזמנים. שולחים את השעיר לעזאזל בידי מזומן ומיוחד לדבר. עד כמה שיש מי שאינו מוכן, יש מי שמוכן ומזומן. בעומק, זהו לשון זמן. הכנה וזימון היא בבחינת עבר הווה ועתיד.
שליחת השעיר לעזאזל ע"י איש עיתי שולחת את הזימון לעזאזל וע"י זה מתגלה האור שמעבר לזמן, בבחינת אחד.
יו"כ זה היום של הקב"ה, שאין בו בחינה של זמן, זה יום אחד בשנה, אחד - לא בבחינה של זמן. בחינת מקום אינה מן המידה וכך גם הזמן.
זה תפישה שלא כאבחנה של זמן. האור, אם כן, הוא לא בגדר של 3 הזמנים, אלא ממילא במקום שאין בו זמן יש ??????
כשאין זמן, מהי העבודה בנפש? עבודה יו"כ היא להכנס לאבחנה שאין בו זמן.
מהי? מהי בנפש?
"משנה עיתים ומחליף הזמנים" - כל כח השינוי הוא בעצם תפישת הזמן. לולא שינוי לא היה זמן. כל ענינו של זמן - שינוי.
האור האמיתי, אין בו זמן - אין בו שינוי. "ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם" כשאין זמן אין חטאים.
כל ענינו של חטא הוא השינוי מהמצב הראשון. כדי שיהיה שייך רע מוכרח שיהיה שינוי מהמצב הראשון. הרי בשורש אין רע, נקודת התמידיות - הראשית - אין בה רע. שורש הרע הוא בריאה מחודשת.
עומק הכפרה ביו"כ - "לפני ה' תטהרו" (שם הויה אין בו בחינה של זמן), האדם צריך להתאחד עם האבחנה של היה הווה ויהיה. זה העומק של מצוות התשובה.
א"כ, התשובה היא כלי להתאחד בהוויה של הווה היה ויהיה. כל דבר שהוא בתוך גדרי הזמן - לא שייך שם תשובה!
"עיצומו של יום מכפר" - גדר של יומו של הקב"ה - אין בו שינוי - וכשנגלה באדם האור הזה שאין בו שינוי - אז נגלה בו האור שאין בו רע. אין שינוי מנקודת הראשית - הכל טוב.
ביו"כ אנחנו דומים למלאכים - מתעטפים בלבן - האדם הוא בבחינת בחירה, ולא המלאכים. נקודת השינוי היא נקודת שורש הבחירה. בכל רגע ורגע יש באדם בחירה. כשפועל, או כשמחריב ח"ו, או כשמתקן. התנועה מושרשת בבחירה. ביו"כ מגיע להכרה במציאות ה' יתברך, וע"כ אין לו רצון לצאת משם. זו המציאות שמכפרת ביום זה. מצב התפישה הזו, אין מקום של חטא. באותה נקודה החטא לא נגע.
מתוך העולמות המקולקלים האדם לא יכול לינוק כפרה, רק מחוץ - מה' יתברך - בו אין נגיעה לתנועה ושינוי - עבירה.
במס"י פרק כ"ו, מובא שהקדושה, עניינה הדביקות בה' יתברך. הכרת האדם בבורא היא בבחינה של תנועה ולשם כביכול החטא יכול להגיע.
רק הכרה תמידית בבורא - אין בה שינוי - אין בה מציאות של חטא!
לעתיד לבוא אין הבחנה של חטא.
בנפש האדם הכפרה היא כאשר מגיעה לנקודה התמידית.
ביו"כ כהן גדול היה הוגה את השם המפורש באותיותיו. הכתיבה - שם הויה והקריאה - שם אדנות. לעתיד לבוא - "ה' אחד ושמו אחד".
בשם אדנות יש מרידה במלך ואז יש את אדנותו. כשאדם בוחר נגד רצון השם הוא מכחיש את קיון האדנות של הבורא ית'. כשלא מקבל את האדנות, פוגם באדנותו. שם הויה לא משתנה - היה הווה ויהיה. שם אדנות משתנה באם קיבלנו או לא את האדנות.
נכתב בהויה וקרא באדנות. הקשר שלנו, ההשגה שלנו, היא בבחינת האדנות. אבל הכהן גדול ביו"כ שאין בו מציאות של זמן - נגלה תפישה של מלך מלכי המלכים כנקודה שאין בה מקום/זמן - שינוי, ומשם נקודת הכפרה של יום הכיפורים. מתגלה אור שאין בו שינוי, שהיה מתגלה לכהן והוא היה הוגה את השם - שם הויה.
יש מהלך של חיים שהוא בבחינת שם הויה, ויש מהלך של חיים שהוא בבחינת שם אדנות. הנפוץ - אדנות. אבל הפנימי - נדיר, ואותו האדם יכול לגלות ביום הכיפורים.
נבאר אותם:
למה יתגלה לעתיד לבוא שה' אחד ושמו אחד?
כעת האור הוא לא הכלי, הכלי יש בו שינוי והאור אין בו. לפיכך האדם לא יכול להרגיש את ה' באמת.
רק אדם שיש בו תפישת מציאות ללא שינוי הוא כלי לאין סוף. "העקשן יצליח" (הגר"א). העומק - עקשן זה אותו אחד שיש לו תמידיות - לא מתייאש - יכול להיות כלי לאלוקות.
סוד ענינו אי אפשר לגלות אותו כלפי חוץ כי אין בו תנועה. עד כמה יש מרחק בין אמיתותה של התורה למה שנגלה כלפי חוץ. כלפי חוץ נגלה האדנות.
הלוחות הראשונים ניתנו לאחר לאחר מעמד הר סיני, הויה ירד על הר סיני, אך לאחר העגל, הלוחות נגלים דוקא ביו"כ.
"והגית בו יומם ולילה" - תמידיות - כדי לתפוש את הנכתב ולא את הנקרא. כשמשה שבר את הלוחות זה הפך לנקודה של תנועה.
מהי תורה? האם מציאות תמידית או נקודה משתנה?!
המשיח יגלה את התורה של ההויה.
הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לבכות לקב"ה - פתח ליבי כדי שאוכל להגיע לנקודה של תמידי בנפש ואז נראה "אור חדש על ציון תאיר".
האור שנמצא הוא באין-ערוך למה שנגלה היום בבריאה.
כאשר התורה של האדם היא בבחינה של תמיד האדם יכול לדבוק בבוראו.
שנזכה להתאחד בהיה הווה ויהיה, להתכלל בו ית' בשלימות.